כללי:

שם: תומי

גיל: 15

תאריך לידה: 31.7

דברים אהובים:

ספר: (new moon/stephanie mayer (L

סרט: ממ..... ואו קשה |: דמדומים, נדמה לי..

זמר: יאוץ'. הזמרים כבר לא קיימים בימינו xD טוב אממ... ביל קאוליץ/רוברט פאטינסון/ברנדוווון בויד 3>3>3>

זמרת: היילי וויליאמס

להקה: Incubus(L), Tokio Hotel (L)(L), The RJA, Paramoooooore<3<3

שחקן: אחח.... ג'וני דפ, השחקן הכי מוכשר ובעל היכולות הכי מדהימות עלי אדמות.

שחקנית: אממ... ._. קריסטן סטיוארט, היא בערך השחקנית היחידה שאני מוכנה לראות כל סרט שלה  although she's not that good lol...

מאכל: מממ.... עוגת תפוז וסלמון בטריאקי (L)

שתיה: מים |: הוו! ואייס קפה

צבע: הגיע הזמן להיות פלצנים D: - תכלת שמיים, בורדה, ירוק לימון, כתום [בכל גוון.. D:] ולבן (:

בגד: ווואאההה זה קל D: ג'יייייייינננססס ההמצאה הגאונית של המאה. או לא, זה היה קיים כבר במאה שעברה.

חדר בבית: meine :P

"אני רוצה לתבוע אותם כדי לקבל את הזכויות על הגוף שלי".

                                                                  שומרת אחותי ג'ודי פיקו.

לא קראתי הכל,

רק עד לקטע הזה.

הכתיבה שלה לא הדהימה אותי - כך גם העלילה עצמה.

הדבר היחיד ממנו אני מודהמת באמת ובתמים הוא... שזה אמיתי.

כל זה, כל העלילה הזאת - יש אנשים שחיים ככה,

על סדר יום נוראי כזה.

לקום בבוקר ולדעת שאתה חי וקיים רק בשביל לספק צורך של אדם אחר,

זה נוראי.

המשפט מזעזע בפני עצמו,

ונוראי יותר לעמוד מול אדם ולומר לו אותו פנים אל פנים.

בדיוק כמו, בקטע שלא מזמן כתבתי, לענות למישהו ששאל אותך למה אמא שלך כבר לא בין החיים -"בגללי".

אלו דברים שקורים מתחת לאף שלנו,

בין אם נראה ובין אם לא, וזה מזעזע אותי.

אני מקווה שיגיע יום ולא יצטרכו לכתוב ספרים על נושא כה כאוב,

יגיע יום בו נדע לקבל ולשמר את זכויותינו כראוי,

נדע לעמוד על הרגליים ולא ליפול.

בהתחלה, חשבתי לתת לך פרחים.

אבל משום מה זה נראה לי נדוש מדי.

אולי בכלל עדיף ספר?

אבל איזה?

מצאתי ספרים מאוד משעשעים,

אבל הם היו קצת ריקים מתוכן.

אחרים היו כבדים מדי.

בסופו של דבר מצאתי ספר שימושי מאוד,

אבל לא יכולתי להיפרד ממנו.

זו מוכרחה להיות מתנה מקורית.

אבל המתנה שמצאתי היתה קצת גמלונית.

אולי כדאי משהו פחות מגושם.

אבל זה נעלם כל כך מהר.

עדיף משהו עם יותר נוכחות.

זה בכלל לא היה קל כמו שחשבתי.

אז חיפשתי משהו קליל יותר.

היה כיף.

אפילו מאוד כיף.

אבל לא לאורך זמן...

מצאתי משהו פחות מסוכן,

יותר עליז ולא מזיק.

ולקחתי אותו.

אבל הוא היה כל-כך עדין,

שנשאר ממנו מעט מאוד. עצוב.

לא! המתנה צריכה לגרום לך לרחף מאושר.

ועם זאת, להישאר עם רגליים על הקרקע.

פתאום התעורר בי פקפוק.

אולי בכלל חיפשתיאת המתנה שלך במקום הלא נכון?

ככה אני פשוט לא אגיע לשום מקום...

אבל זה עומד להשתנות בקרוב!

עשיתי שמיניות באוויר.

חיפשתי פה, חיפשתי שם, אבל לא מצאתי דבר.

החלטתי להפסיק להיאחז בישן ובמוכר.

לפעמים צריך לדעת להרפות

ולהיפתח לעולמות חדשים.

ואז מגלים פתאום דברים ממש נפלאים.

אבל הם לא תמיד רוצים שיגלו אותם.

לא רוצים - לא צריך!

בסוף נמאס לי.

הייתי כאן, שם ובכל מקום, הלכתי באש ובמים

ומה מצאתי בסוף?

ניסיתי הכול.

חיפשתי בכל מקום.

על הפסגות הכי גבוהות,

במעמקי המצולות,

עמדתי מול סכנות גדולות,

גברתי על איתני הטבע,

לכדתי חיות פרא,

קראתי תיגר על כל מה שאפשר,

אבל על מה שנמצא הכי קרוב

לא חשבתי בכלל.

ודווקא עכשיו, על סף יאוש

סוף-סוף החלטתי...

להעניק לך זרעים של הצלחה.

~

קטע מקסים, מאת יונס דוברס.

במקור, הקטע אמור להיות בגרמנית, אבל הנחתי שלא יהיו הרבה שיבינו,

וכתבתי בעברית. :)

זה סתם נראה לי חמוד כזה.. ונורא אמיתי.

יש עם הקטע הזה גם איורים חמודים, ומצחיקים למדיי. ^^

הייתי מראה לכם אם רק יכולתי...