לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  UniQue.

בת: 31

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

//על אהבה מרחוק, יקום ושאר חרטוטים//


קנאה, אובססיביות, ושאלות על האין-סוף ומעבר לו. זה מה שקורה כשיש יותר מדי זמן על הידיים והתעסוקה היחידה שמוצאים היא הרהורים.לקטע המלא...
נכתב על ידי UniQue. , 10/11/2010 23:29   בקטגוריות אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אני נכנסת לעריכת פוסט עם דפיקות לב שרק מאיצות ומאיצות. אני לא יודעת מי קורא פה או מי עלול לקרוא פה [פחות או יותר].
אבל שיהיה. בלוג שלי, דעות שלי.

זאת לא הפעם הראשונה שאני יושבת עם עצמי וחושבת על מה שהולך איתי בתקופה האחרונה. על הריב של ההורים, הריב של אבא עם אישתו, מה שעובר על שני הסבים שלי, על דודה שלי. העובדה שבסוף השנה אני אצטרך להיפרד מחיים שלמים ולהתחיל מחדש במקום אחר. כנראה.
ואז אני חושבת לעצמי "מתי לאחרונה שאלו אותך לשלומך?" ומשום מה אני פשוט לא מוצאת תשובה.
מתי באמת? מתי בפעם האחרונה למישהו באמת היה אכפת מה קורה איתי, מתי מישהו באמת הקשיב לבעיות שלי בלי לבקש תמורה?
מתי בפעם האחרונה אני הייתי על כיסא המטופל כשחבר/ה טוב/ה שימשו לי פסיכולוג ולא ההפך?
ובאותו רגע, אחרי שכל השאלות נשארות בעינן, אני מבינה שפשוט... אין לי פה אנשים שאני מסוגלת לסמוך עליהם. אין לי חברות טובות כאלה כמו שרואים בסרטים, שישנות אחת אצל השנייה כל סופ"ש שני ומספרות אחת לשנייה הכל.
אין לי את זה.
ולשאר יש. וזה מדכא לראות את זה.
אפילו עם החברות הכביכול "קרובות" שלי אני מרגישה דחויה. כל פעם שאני פותחת את הפה לומר משהו נדמה לי כאילו אני משעממת אותן, אני לא מעניינת אותן, אני צריכה להקשיב להן ולשתוק ולא ההפך.
אולי כדאי באמת שאתחיל חיים חדשים. במקום חדש.
שם לא יכירו אותי לפי מי שאני פה. יכירו אותי בתור תומי חדשה, אלמונית. ועם הזמן ילמדו מי אני.
כן, נשמע טוב.
אסטה לה ויסטה גזר, שלום חיים חדשים.


נכתב על ידי UniQue. , 18/10/2009 19:21   בקטגוריות אופטימי, פסימי, שחרור קיטור, אהבה ויחסים  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד אגדה מתנדפת..


Michael J. Jackson

סיפור אגדה, המלך הנצחי של הפופ, אחד המופיעים הגדולים שהעולם שלנו ידע אי פעם.

הלך לעולמו אתמול.

זאת סוג של.... התנפצות של בועה [?], מייקל הוא מסוג האנשים שבחיים לא הייתי חושבת על המוות שלהם.

אגדה, כן, אבל הוא בכל זאת בן-אדם, ועם זאת איך שהוא אני חושבת שתמיד ראיתי אותו בתור מישהו שיהיה קיים לנצח.

אז כן, התנפצה בועה. עכשיו צריך להסתגל.

 

אדם מדהים ומוכשר שתרם הרבה, לפעמים גם מעבר לעולם המוזיקה.

יהי זכרו ברוך.

Michael J. Jackson

R.I.P

 

 

P.S- אני בטוחה שישראל היא המדינה היחידה שמצליחה להכניס לאותה כתבה את העבר המשפטי של אדם יחד עם ההכרזה על מותו. מדינה מטומטמת.

נכתב על ידי UniQue. , 26/6/2009 19:45   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
1,605
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUniQue. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על UniQue. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)