סתם כותרת, זה הוידאו שאני רואה עכשיו.

Guns N' Roses 1992 Tokyo - Slash Solo - הכי שווה שיש..

הפעם הפוסט הוא על האנשים שסביבי [לשם שינוי].

לאלו שלא יודעים, אני אילתית במקור. עברתי צפונה יותר לפני ארבע וחצי שנים, ועוד לא התרגלתי.

אני, בתור ילדת עיר, רגילה לחינוך טוב ולסביבה טובה.

גדלתי עד כיתה ג' בלי לדעת למה כשקוראים למישהו 'מפגר', זה נקרא קללה.

גדלתי כשאני יודעת שיש אנשים סביבי שלא יעזבו ותמיד יהיה לי על מה לדבר איתם.

והופ - עברנו לכאן.

אני לא רוצה להשמע מתנשאת, או להשמע כמו אמא שלי, אבל האנשים פה בורים.

מדובר באנשים שמדברים עברית כמו רוסי שעלה לארץ לפני חצי שנה, אנשים שמוכנים להתווכח איתך על נושאים שידועים להם בערך כמו שאחותי בת ה-10 חודשים יודעת כמה זה 36*52.

הם גסים, שלוחים, ערסים ויעשו הכל בשביל לקבל את ההזדמנות לקלל ולהציק לך.

אין להם מושג מה היה אתמול בחדשות, הם לא קוראים עיתון ולא יודעים להפעיל מחשב. הם מנתקים את עצמם כמעט לגמרי ושקועים יום ולילה בסדרות ריאלטי מטומטמות כאלה ואחרות.

לא שאני שונאת דברים כאלה, אבל בחייאת, יש חיים בחוץ. תקשיבו למה שקורה סביבכם...

אנשים מהסוג הזה מסוגלים להטריף אותי, ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בשביל להרחיק אותם ממני, או את עצמי מהם.

אני מאחלת לכל מי שקרא את החפירה הזוועתית הזאת שלא יצטרך להתקע עם סוג אוכלוסיה שכזה.