אני מוצאת את עצמי המון לאחרונה חוקרת תחומים שפעם נורא פחדתי מלהיכנס אליהם לעומק.ואני שמחה, זה אומר שאני נפתחת ופותחת ראש.
רק נקווה שהמוח לא ייפול...
קרה לי כמה פעמים בזמן האחרון שדיברתי עם אמא או אבא על טיול לפני ואחרי צבא. כמובן שזה חייב להיות רחוק, מאוד רחוק.
חשבנו וחשבנו.. הגענו למסקנה ש- ברזיל זה נדוש; קולומביה זה מסוכן; סין זה מסובך; הודו זה.. הודו.
ובקיצור, החלטתי שאחרי המון סרטים שראיתי על כפרים נידחים ויפהפיים, אני רוצה לטייל ביפן.
מעולם לא חקרתי את התרבות, מעולם לא אהבתי סרטי אנימה מלבד בודדים, מעולם לא הקשבתי לשפה היפנית למשך יותר מעשר שניות..
אבל משום מה, ראיתי אתמול סרט שלם ביפנית ונדלקתי. אחרי שהסרט נגמר, רצתי מהר מהר למחשב והתחלתי לקרוא - וזה פשוט לא נגמר!
וגם מעניין כל-כך.. אני שמחה ש"גיליתי" את יפן. ועכשיו רק צריך באמת לדרוך על אדמותיה ולחוות את התרבות 'על אמת'. (:
עוד תוספת קטנה לווישליסט הבלתי-נגמרת שלי, בואו נקווה שאת זו אני באמת אגשים.
סוף שבוע קסום אנשים נוטפי נחמדות שכמוכם.
~תומי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
UniQue.
