הזריחות האחרונות שלי

במבט על:

במקום בו נפגשים שמיים וגבעות יש שקט פתאומי. הכל נשקף מבעד לכרי דשא ירוקים, ונושק שם הרקיע לעצים היחפים. והרוח מלטף את הפרחים הזהובים, בודק בקפידה, בחצי חיוך, מעביר אותם בקלילות בין אצבעותיו הארוכות. ושם, אין איש מפריע, כי אין איש אשר יכול. ואין אדם שיערער את השלווה הזו. לא עכשיו. כי החופש נמצא בתוכי. ואולי אמשיך לחלום לנצח. כל עוד אני כאן.

ובמקום הזה, נפגשים שמיים וגבעות ונראים הם כמו שני עולמות נפרדים. אך אחד הם. קשורים זה בזה יותר משניתן לשער ויותר משניתן לראות או להבין ויותר משיודעים הם עצמם. ואחד יהיו עד קץ שניהם.

ושם במקום הזה אני יושבת מתבוננת בדמויות הקטנות. עכשיו, הכל נראה כל כך מובן וברור כשאני במקום הזה, מתבוננת מרחוק מבעד לשטיח החרציות. והרוח מגיעה ואז בורחת. והמחשבות חוזרות ונעלמות איתה במקצב לא ברור.

ובמקום הזה בו נפגשים שפתיים ודמעות. ובמקום הזה שהוא ספק קיים ספק נושם, אני שטה בלי סוף. בלי אופק. בלי ייעוד. כל כך הרבה מה לפרוק, מה לרוקן מן הנפש וכל כך הרבה ייסורי מצפון. אני מוצפת. חיבת להביט, ולשמוע, ולחוש ולהיסחף בריח המתוק. לגעת וללטף, לנגן, לשיר, לצאת ללכת, לדבר, לצרוח, לקפוץ לרוץ. כל כך הרבה לעשות. כל כך הרבה מה להעניק. וכל כך הרבה מקום. מקום שמבקש להתמלא, להשתחרר. להפגיש עוד ועוד שמיים ועוד ועוד גבעות. עוד ועוד עולמות. משתוקק להיכלא בשקט של עצמו. מבקש להיות עיניים ופה ואוזן ורגש. להמציא הכל מחדש. כי הכל כל כך חזק ומרגש וחודר. ושום דבר מכל השמיים ומכל העיניים ומכל הגבעות כבר לא מובן כשהיה. ולא יהיה לעולם.

עוד לא הספקתי להבין. עוד לא החלטתי אם טוב או רע. אני רק רוצה להמשיך ולשבת במקום הזה שהוא כל כך נפלא ונורא וחדש ומוכר בו זמנית. להמשיך לחשוב, להסתכל על הכל מרחוק, מלמעלה. אני עוצמת את עיני וכמעט רואה מולי את עצמי, שוכבת על הגבעה הירוקה, הרטובה מן הטל. להמשיך כך עד תום. עד שלא אוכל יותר. למצות את הרגע הזה עד קץ. למשוך כל רגע, לפני שאני חוזרת לעצמי, לחיים. לפני שאני פותחת את עיני. לחכות שתושיע אותי. לחכות לנצח ויותר. לשמוע את דפיקות הלב, את הנשימות. להרגיש את היובש בגרון, ואת לחות הרצפה. לחכות.

הרבה משפטים שנאמרו בזמן האחרון השפיעו עלי מאוד. הם כל הזמן עולים בי מחדש ואני מקווה, עכשיו כשאני מעלה אותם בכתב, הם יניחו לי קצת.

-"היא מזכירה לי אותך"| "אני חושב עליך כל הזמן"| "את מאוד חשובה לי אני דואג לך..."|"אני אוהב אותך. אני רוצה להיות איתך."| "יש לך מזל שאני אוהב אותך..."

-"עוד מעט ייפלו לי האצבעות מרוב השטויות שלכם. הדבר הכי פתטי זה שמנצח יעשה תנועות עם הידיים ואתם לא מגיבים."| "רוצה לדפדף לי?" =]|"אני מעריצה אותו מגיל שמונה"| "דליה רביקוביץ?!"|"אז על מה השיר הזה בעצם?!"| "אה..זה שיר אהבה לא מוצלח"| "טלי, קחי את הגיטרה של מעין."|"בראבו!"

-"את באה לראשון?"|"בואי נקנה צ'יפס וקולה.."|"אני שמחה בשבילך"| "יש לך משהו עם תוכים ירוקים".

-"אני רואה עליך שאת רוצה לבכות. את יודעת שאת יכולה-זה בסדר. את בנאדם כל כך חזק, אבל את יכולה תמיד להוציא הכל החוצה".

-"אם באמת תרצי תצליחי. אם באמת תרצי זה בדיוק מה שתעשי" |"עטלפים זו חיה מעניינת בצורה פסיכית!"| "עשית את זה!|"תעבירי לי את המיץ פטל!"

-"נו טלי... תנגני!"|"רוצה לקנות איתי מקופלת (לבנה)?"|"טלי. איזה נעלי בית חמודות!"|"הטקט שורר פה!"| "זה סיוטי!"| "טובי הוא איש חזון."| "אפשר לעשות לך צמה?"| דנה:"תעשי כמו תינוק.." שירן:"אבל באיזה פוזיציה היד צריכה להיות בווריאציה הזו?" (דנה מסבירה לשירן איך לעשות צמה...)

-"אני ממש אוהבת אותך..!"|"את נראית ממש טוב היום..."| "החלפות=]"| "אבל מהיכן?!?!"|"טובי הרג חתול לפני שש עשרה שנה.. חח.."

-"אני..אני..אני צ'ינצ'ילה מסולסלת..אני מיקרואורגניזמים בביוראקטור בשלב הדעיכה...אני אוטואמנציפציה אנטידיאסטבלישמנטריאניזם וגם טועה...אני כוסית בחוטיני עם מחושים...אני שלמה גרוניך הטמבל...אני..אני..."| "מי הכי סביר שיעבור ניתוח לשינוי מין?"

-"יש בי עוד כוח עכשיו כשהלכת.."|"עדן. זה גן עדן. וליבי הולם כי שוב אינו גלמוד."|"בית קפה. מדרכה ורחוב אפל. היא יושבת לבד. מחכה. בשמלה תיק וכובע."

-"תעשי מה שנוח לך."

-"את עדינת נפש."

-"טוב, ננגן את הסונטה הזאת."|"כן, טלי היא משהו מיוחד יש לה יכולת גבוהה..."|"איזה באסה" (במבטא רוסי..)

-"פסנתר זה אדיר. אפשר את הטלפון שלך?"  

-"המוטט התמוטט..."|"ממה פליקס מנדלסון מת?!"

-"יש שביתה מחר! אין מבחן במתמטיקה!"|"יש שביתה גם מחר! אין מבחן בג"ג"

-"אתם צריכים לבוא חשופים למעבדה.."|"אנטיביוטיקה= קל להגיד קשה לכתוב..."

-"טלי...תשירי את זה את".

-"טלי אני מגובש עליך"|-"אני שונאת אותו...נו ארז תשמיע לי כבר!"

-"מנה חמה זה לא אוכל זה אמנות"

ומשפטים שיהיה לי קשה לשכוח:

-"אני מאחלת לך שההורים שלך לא יבואו גם לשאר ההופעות שלך"

-"אני דלוק על מישהי"|

"אי אפשר להמשיך ככה יותר."| "נדבר על זה. זה לא לטלפון"

-"אני שונאת אותך" |"את לא מתפקדת"| "את מאוד סגורה"| "את בנאדם מאוד קשה"| "אני לא רוצה לשמוע אותך"| "את לא יודעת לנגן"| "אני עוזבת. אני אחזור מחרתיים בערב."

ותמונה ממש מגניבה שמצאתי עם שירן של מוריס ראוול [על הפסנתר] ושל ג'ורג' גרשווין [הכי ימני]

זהו. קצת לא בפוקוס. מקווה שזה יעבור.

לעמוד על קצות האצבעות. להיות קרובה אליך, הכי קרובה. להיות שלך איתך ואתה. לגעת. לנשום את אותו אויר באותה נשימה בדיוק. להרגיש כל מבט שלך, לשמוע כל מחשבה.

להסתכל עליך לעד. להביט בצמא. לחבק את הכתפיים הגדולות. להרגיש את הידיים מלטפות את השיער. להתפלל שהרגע הזה לא יגיע אל סיומו. שאוכל להמשיך להיות מוגנת כך בזרועותיך, בכפות ידיך. רק עוד קצת.

להזכיר לעצמי בכל רגע שאני באמת כאן איתך, שזה באמת קורה. לאהוב אותך בכל שניה ובכל תנועה ובכל מילה.

להבטיח לעצמי ולך שאמשיך להיות כל כך מאושרת, כמו שאני כך עכשיו, על קצות האצבעות.