הזריחות האחרונות שלי

אז היום יואב היה נורא תקיף. והאמת שהוא די השפיע עלי עם כל תאורית הצבת המטרות שלו ושצריך להחליט ולהיות בטוח לקבל 100.

בסוף השיעור התישבתי על השולחן כמו תמיד, (חוץ ממתי שיהודה השרת המעצבן ודובר האנגלית, מסתבר, נכנס לכיתה), התסכלתי עליו וניסתי למצוא משהו לשאול או לומר. בנתיים הצטבר תור ארוך למדי של ילדים מבולבלים ולחוצים מהכיתה שלי ששאלו כל אחד בתורו ובניסוח קצת אחר מקודמיו "איך לעזאזל לומדים למתכונת ביום שישי?!"

הוא אמר שזה עניין של סדר עדיפויות, שתלוי כמה חשוב וכמה הנכונות להשקיע גבוהה. שמבחינתו, איך שהוא רואה את זה יש רק שלושה דברים חשובים בחיים: בריאות, משפחה ותעודת בגרות. (שזאת אמירה מאוד קשה בעיני..) ושלפי דעתו, כדי ללמוד טוב באמת צריך להתנתק מהעולם, לא להיות במחשב ובטלויזיה עד יום שישי, לא לענות לטלפונים (כי "כל צלצול מאוד קוטע את חוט המחשבה") ולהסתגר בחדר.

במשך כל הזמן שהוא הסביר את פילוספית החיים שלו הוא הסתכל על כמה ילדים בפליאה שהם לא חושבים בדיוק כמוהו (אהממ..אורטל..) ואז עבר להסתכל עלי ולהסמיק. הוא חיכה שאני אומר משהו וחיפש הבנה מצד מישהו, לא משנה מי, אבל אני פשוט ישבתי שם, קרועה לגמרי, מנסה לסדר את סדר העדיפיות שלי שעבר טלטלות רציניות לאחרונה ועכשיו הוא כל כך לא ברור לי. מצד אחד, כל מה שהוא אמר כל כך דיבר אלי, ידעתי שהוא כל כך צודק בדברים מסוימים. אבל משהו בי ובשיחה של אתמול בלילה לא הפסיק להכאיב ולהזכיר שזה נורא קשה להיות כל כך צודק. עכשיו אני קרועה מבפנים וכל כך מתחשק לזרוק הכל ולרוץ מכאן, לעשות מה שנראה לי באמת חשוב.

אני מניחה שאני אנסה, כי אני חיבת את זה לעצמי, כי זה כן חשוב לי, כי אני אוהבת את זה ואני אוהבת לאהוב את זה ואני אוהבת להצליח בזה, והכי חשוב כי אני יודעת שאני יכולה.

חוץ מזה, למדתי כל כך קשה כל השנים הללו, ואני מרגישה שהגיע הזמן שזה ישתלם באמת.

אז קיבלתי 100 במתכונת בצרפתית (ואחרי שחישבתי כנראה שיהיה לי גם 100 בציון מגן)

ו100 בתנ"ך, שאני פשוט בשוק מזה, ולא האמנתי שזה בכלל אפשרי עם המבחנים הקשים והמתחכמים של ציון.

ובכלל שכחתי מהתמונות המגניבות שיואב שכח על השולחן והסמיק כשמצאתי אותן.. =]

ומחר ובחמישי אין לי בצפר...

 אז אני מניחה שאני אתנתק לכמה ימים כמו שצריך ואסיים בכפתור מוקדש לדיאנה

נ.ב-

יש לי שכן ממש ממש ממש מעצבן, בערך קטן ממני בשנה, שמנסה כבר שעתיים וחצי, בצורה נואשת למדי לנגן מוניקה סקס בגיטרה החשמלית החדשה שלו. אולי להתנתק לכמה ימים לא יהיה כל כך גרוע כמו שחשבתי.

עד לפעם הבאה שאני אצור קשר עם העולם (לא של שנות ה30...)

טלי.