הכל התחיל כמו שיעור רגיל מדי של שעה ראשונה של יום ראשון...
דגנית באה עם אחת החולצות המזעזעות שלה של פרחים אדומים וכתומים. ובין הבדיחות שרצו בכיתה (רובן לא הכי מצחיקות..ככה זה כשמיתר ועמוס עושים מגן בבר אילן) אני מנסה להקשיב לדגנית שמדברת ומדברת על מדגמי אוכלוסיה שונים, משהו על תפקיד האישה במשפחה המוסלמית. בדיוק כשהיא התחילה לספר חוויות אישיות ("חברה טובה שלי מוסלמית מרצה בכימיה ואצלה זה הפוך-האישה עובדת והבעל נשאר בבית עם הילדים..") גיא קוטע את מחשבותי..
"גם אנחנו נהיה ככה."
"איך?"
"את תעבדי ואני אשאר בבית עם הילדים.."
"מה? אממ טוב... אז כמה ילדים יהיו לנו? =]"
"שניים. בן ובת."
"חח..ואיך יקראו להם?"
"אממ... דן ושירה! =]"
"מה תאומים?!"
"לא..שירה יותר גדולה-מישהו צריך לעשות אפליה מתקנת."
"אוקי בסדר..
רגע אבל יש לנו גם כלב נכון?!"
"אממ רגע את רוצה כלב או חתול?"
"הממממ... כלב שקוראים לו חתול!"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
