הזריחות האחרונות שלי

"בשעה שש לשעון האביב

לואיס ילדת חלום

יד ביד עם אהובה

את הרחוב תחצה

ותדמה

הכל היא תדמה לשמש...

ובפינת רחוב ראשית של עיר

בקיוסק קטן תשתה

ותדמה, לכוס שמש...

אבל אם תרחיק בתים מספר

אראה ללואיס ילדת חלום

את ארץ הצל,

את ארץ הצל בשעת ההתבהרות."

ומשהו עמוק בפנים מתחנן להיות גם אני ילדת חלום כזו. לחצות את האפור של תל אביב. להיות חופשיה. לא לקפוא בכל פעם. לדמות הכל לשמש. לא לוותר על אף חלום. לחיות את החיים כפי שאני רוצה, ויכולה ויודעת. כפי שצריך.

אני לא מרגישה טוב. ואני רק רוצה לחזור כבר לעצמי.