השעה עכשיו 23:37 ואני לא מצליחה ללכת לישון וכן אני מודעת לעובדה שאני צריכה לקום ב6 כי יש לי אוטובוס.
אבל עדיין אני יושבת פה וכותבת פוסט.
כשניסתי ללכת לישון היית לי מוזה חזקה ביותר..בדרך כלל שיש לי מוזה זה בלילה ואני מיתאלמת ממנה ומנסה לחזור לישון..
אבל הפעם לא..הפעם החלטתי שאני לא מיתאלמת אלה כותבת שיר..הוא יצא שיר חמוד ואפילו היית לו משמעות,זה לא שלשירים שלי אין משמעות בדרך כלל אבל לשיר הזה ספציפית יש יותר מדיי.
אני כניראה יקליד אותו בסוף או משהו..
הפוסט הזה מחולק ל3 חלקים כי יש לי כולכך הרבה לספר ולא אני לא הולכת לחלק את זה בפוסטים שונים כי חשובים לי שהכל יהיה בפוסט הזה בתאריך הזה ואני ממש לא ידעת למה.
אז אתם פשוט תיתגברו על זה.
הרצוג=שינויי=כייף.
אוקיי אז עברתי לבצפר חדש ששמו הרצוב ולא אני לא בתיכון אני כיתה ט' .
בהתחלה לא רציתי בכלל לעבור לשם,פחדתי ולא הבנתי מה אני יעשה שם.
למרות שאני יודעת שיש לי כישרון בתאטרון,עדיין לא רציתי.
בסוף עברתי וממש הייתי בלחץ מכמה סיבות:
1.הילדים שם (אמרו לי שכולם ערסים ופאקצות)
2.עם יהיה לי קשה במגמה ולא ילך לי.
3.מרחק.
אלה הם הסיבות.
הגעתי ביום שני לבצפר ניכנסתי והכל היה ניראלי פשוט שונה כאילו אני בקצע של העולם .
לא הכרתי שם אפחד פשוט אפחד!
הכל כזה גדול .
אמא שלי באה איתי ביום הראשון והסבירה לי איפה זה החדר של היועצת ושהיועצת תעזור לי.
הגעתי למזכירות והיה שם מלא לחץ ובלגן חיקיתי במשך שעה וחצי ואז היועצת(שהיא ממש מוזרה) הביא אותי לכיתה שלי , ט1' תאטרון.
היא הציגה אותי בפניי הכיתה ואמרה לי לשבת עם שיר בסוף.
היא שאלה אותי מול כל הכיתה עם אכפת לי שהיא תספר על אמא שלי..אמרתי שלא..
אחרי זה גיליתי שאני לא החדשה היחידה ויש עוד איזה 2 ,3 חדשים...זה לא עזר לי עדיין הייתי בלחץ.
כולם חייכו אליי ואמרו לי שלום ואת השם שלהם.
נידבקתי לשיר כל היום כי לא ידעתי איפה אני בכלל..
גיליתי שרק השנה הם מתחילים ללמוד שלח וזה ממש עיצבן אותי..חשבתי על לפתוח שם אשכול ואז ראתי שהילדים ממש לא מעוניינים אז ירדתי מזה.
בזמן שעשיתי עם שיר סיבוב בחצר וראיתי שהבצפר זה פשוט מחששה אחת גדולה גיליתי דנאור לומד גם בהרצוב ואז פגשתי אותו וזה עשה לי שמח בלב שיש לפחות מישהו שאני מכירה בבצפר.
עם כל הלחץ היה לי ממש כייף כי גיליתי מלא דברים חדשים על הבצפר שאין בבצפר הישן לי ארן:
אין הרשמות.
המורים סרוטים.
אין לי ערסים בכיתה (ייייאייייי)
ואין לי פאקצות בכיתה..(יייאיייי)
הדברים האלה גרמו לי להיות מאושרת !! ^.^
היתחברתי עם כולם ..(=
ואפילו היה לי כמה מצבים מצחיקים ולא נעימים למדיי גלידה/טוסט...(המבין יבין)
והלכתי עם כמה ילדים מהכיתה לפנדס וקניון הזהב והיה ממש כייף..
יש לי אודישן להפקה יום שני..
ההפקה זה הצגה שמעלים בסוף שנה.
וזהו על הבצפר..
אמא.
כולם מדברים עליה .
על כמה שהיא מוצלחת,על איך שהיא עשתה היסטוריה,כמה שהיא עבדה הרבה זמן בשביל זה.
אבל אפחד לא מדבר על זה שלי אמרו שאחרי האולימפידה היא תעבוד פחות יהיה לה יותר קל .
והינה אני יספר לכם סוד שאפחד לא יודע: זה לא קורה.
ואני לא פותעת.
אבל ממה שאני כן פותעת זה שיום אחרי האולימפידה במקום לחגוג ,לשמוח היא הולכת לבתיי ספר וגנים כדיי לאסוף לחוגים ילדים חדשים.
כשהיא כמה ב6 בבוקר ועושה את הסבל הזה כמו אישה נחותה.
את העובדה שאחרי האולימפידה היינו צריכים לקבל כסף ולחיות כמו משפחה נורמאלית אנחנו במשבר כלכלי והרבים יותר חזקים מאיי פעם ביינה לבין אבא שלי ואחותי אפילו רבה איתה.
מזה מזה אני באמת מופתעת..
אבל אני..מופתעת אבל לא מיתרגשת..כי לי יש ת'חיים שלי ולהם יש את החיים שלהם(המשפחה שלי) והם יחייו את החיים שלהם ואני את שלי.
אולי זה עכשיו.
אוליי זה הזמן להגיד לה.
מה אני חושבת.
לצעוק עלייה.
על כל השנים.
ואולי לא.
אוליי פשוט לחיות ככה.
בלי יותר מדיי בלגן.
להנות ממה שיש.
כי עם מסתכלים באמת.
בלי לעצום עין.
מגלים.
שאת אפחד אי אפשר לשנות באמת.
רק את עצמך.
אז אני פשוט אחייך.
ויתן לחיים ליתגלגל כמו שהם צרכים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
I'm different and i like it:)
