אוקי אני רק רוצה לפרוק את מה שכתבתי אז...וואי זה כל כך דפוק אני לא מאמינה שאני מעלה את זה בכלל...
אם אתה אוהב אותי
למה אתה גורם לי לבכות?
האם אתה באמת שווה את הדמעות?
הדמעות שנותנות לי הרגשה מגעילה...
הרגשה שכל כך קל לשנוא אותי...
אם אני שונאת כל דבר בך
למה אתה עדיין חשוב לי?
למה אתה לא יכל להניח לי?
רק לכמה רגעים קטנים
כדי שאולי אצליח לקבל את עצמי...
קורא לי בשמות מכוערים...
כשאני מיסתכלת במראה הדבר היחיד שאני רואה זה כלום...
כי זה מה שגרמת לי לחשוב...
שאני כלום...לא שווה כלום...
עשית ממני בנאדם חסר משמעות...
בזכותך אני כבר לא בנאדם...
אני חשבתי שאתה זה שאמור לחזק אותי...
ושוב טעיתי כמו תמיד...
ואני כמו טיפשה ממשיכה ליטעות...
אבל עכשיו אני מבינה שעדיף להרים ידיים...
הבנתי שאני כלום...חור שחור...
וצדקת כל הזמן...אז עכשיו למדתי והפנמתי את מה שרצית...
אז אני רוצה רק דבר אחד...שיניחו לי...שיניחו לי לחיות עם עצמי...
עם הבדידות...עם השנאה...עם הכל או יותר נכון עם כלום...
לחיות עם עצמי עם החור השחור הזה שגדל וגדל רק ביזכותך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
