בימים האחרונים גיליתי שאני מעוררת רחמים ויש לי סיבה
הבנאדם היחיד שאני אוהבת טס לאיטליה לשלוש שנים
הבנאדם שאוהב אותי בארץ ואני שונאת אותו
אני מרחמת על עצמי בגלל שאף אחד לא רוצה אותי
אני הורסת לעצמי את החיים עד כמה שהם חיים
אין לי מטרת חיים אין לי בשביל מה לחיות
בקיצור אין לי סיבה או מטרה לחיים אני לא שווה את זה ויש מלא פיגועים שמתים שם אנשים חשובים אז למה זה לא אני?!
אני לא חשובה אז אם כבר אנשים מתים אז שימותו האנשים הלא חשובים כגון: אני
אני שומעת מוזיקה עכשיו ואני לא מבינה למה כל פעם שאני שומעת מוזיקה אני נירגעת ביחוד אם זה Bullet For My Valentine
ועכשיו אני לא רגועה ואני לא מבינה למה מה כבר קרה תמיד הייתי נירגעת כששמעתי מוזיקה ועכשיו לא
כניראה שזהו אין לי כבר כוחות לזה ודיי בלי להיתאבד וליגמור עם זה וזהו
מה לא עשיתי כדי לא להרגיש ככה?! לקחתי כדורי הרגעה מה לא?! וכדי לא להיות בדיכאון אפילו הפסקתי לקחת דברים...
ועכשיו הדיכאון הזה חזר אפילו שאני לא עושה כלום אז אני חושבת לחזור לזה אבל השאלה אם זה ישפר את המצב
אני מקווה שהכל יסתדר ואם לא אז אין לי יותר מה לנסות פשוט לא לדבר עם אף אחד ולהיות בדיפרסיה כל החיים במקום לנסות ניסויים כושלים להיות שמחה
אם אתם יודעים מה יכל לעשות בנאדם מדוכה לשמח (אם זה אפשרי) בבקשה תגידו לי אני כבר לא יודעת מה יעזור לי אם זה אפשרי בכלל
לדעתי אני מקווה אבוד מעורר רחמים ועלוב והכי הרבה אני מכוערת ובגלל זה אף חד לא רוצה אותי ואם יש מישהו כזה אז עיוור
בבצפר ושאני מדברת עם אנשים אני עושה את עצמי כאילו שמחה והכל אבל אף אחד לא יודע מה אני עוברת עכשיו
בבית אני רצה לחדר שלי ומוציא את כל מה שאני שומרת מהבצפר ובוכה
ומחר יש לי משחק וביום שני עוד אחד אני לא יודעת מה יקרה
אבל אני יודעת שאני לא יהיה בפוקוס אני כל הזמן יחשוב על דור:(
אני מקווה שיהיה טוב ואני יצתרך להשקיע הרבה מאמץ במשחק הזה הלוואי ואני יהיה כמו שצריך אחרת אלכס שוחת אותי אוף זה כ"כ לא היום שלי:(
טוב אני צריכה ללכת אני מקווה שיהיה טוב
אז...בייביי כולם
לאב יא -_^
~עדיין עצובה~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
