אל תשאלו אותי איך אני מרגישה כי אני מרגישה חרא.

אל תנסו לעודד, כי זה לא יצליח.

תנו לי רק לשקוע עמוק עמוק בעצמי.

כי פישלתי.

פישלתי.

פישלתי במשהו חשוב. חשוב לי.

משהו שניסיתי שהוא יצא מושלם.

אבל הוא נהרס.

בגלל לחץ.

לחץ שיכולתי בשנייה להרגיע. אולי עם תרופה.

ניסיתי שהוא יצא מושלם, שהואי יצא טוב,

שיזכרו אותי בזכות זה.

אבל הכל הרוס.

אחרי 10 ימים של התאמנות אליו,

10 ימים שחיכיתי לרגע הזה.

פישלתי.

רק בכיתי. החוצה.

הרגשתי כישלון.

כישלון עצמי. אחרי שלא סמכתי על עצמי.

ככה סתם.