יום יבוא ואהיה בלתי נראת.

פרק הזוי. כשמו הוא.

ירדתי במשקל.

אני אוהבת את זה. עדיין לא מוכנה לוותר.

אולי, אולי אצליח לשקול 47 כמו פעם, או פחות.

עכשיו 52. עדיין לא ירדתי את מה שהעלתי בבית החולים.

התכחשתי כל כך הרבה זמן.

אני מתגעגעת.

אני מבולבלת.

אני... סובלת? נאהבת? חולמת?פה?

הרצון לרזון.

אנה. מיה.

אני פשוט זורקת מילים.

משחק אסוציאציות.

מיה.אנה.שלמות.רצון.רזון.אוכל.שומן.אני.

הצילו.עזרה.חברה.אנה.מיה.

הכל חוזר אליהן. הכל.

בואו, תחזרו. בואו.

אימא,כאן.אבא,שם.אנה,בואי.מיה,גם.

לילה טוב.לישון.תמיד.מוות.חיים.יש.אין.שומן.צורך.ספורט.לא לאכול.מים.משטר.אנה.שיגרה.מיה.

אני מדברת עם עצמי על הכל.

אני ממש רוצה לישון עכשיו.

לקחתי כדורים.

[אני אמורה להרזות איתם מהר מאוד.

קניתי אותם באיזשהו חור לא חוקי.]

'איפה אני?'

אני רואה מטושטש.

אני רוצה את אימא.

אני רוצה את אנה. אני רוצה את מיה.

אני רוצה, א נ י  ר ו צ ה  א ו ת ן .

אני אמות. אני מתה? אני חיה?

מה לקחתי? מה זה הכדורים האלה?

איפה אני? הו, איפה אני?

תעזרו לי, תעזרו לי.

פשוט.. תעזרו.