למה כן לעזוב אותו?
-הריבים כל כך רבים בקשר הזה שפשוט זה נהפך לשגרה-לריב כל הזמן על הכל!
-הוא טיפש. נקודה. הוא לא מנסה לעשות כלום עם החיים שלו. אין לו תחומי עניין כלשהם חוץ מהיאבקות ומוסיקת דיכאון.
-סקס תפס מקום גדול מדי ועיקרי מדי בקשר הזה.
-הוא רדוד. אין בו שום עומק. איזשהי הערכה לאומנות. דבר הנוגד אותי לגמרי.
-הוא גזען סמוי. הוא טוען שלא-אבל אני מרגישה שכן.אני נגד זה. [בעיקר כי כל חיי סבלתי מגזענות]
-אין בו את האכפתיות המינימלית. ואני מדברת על הדברים הקטנים. בדברים גדולים הוא אכפתי. בדברים קטנים הוא לא.
-הוא תובעני מדי.אין לי זכות לדבר עם זכר.אני בקושי יכולה ללכת עם חברה לאנשהו בלי אזהרות מקדימות.
-הריבים שלנו גדולים מדי,חזקים מדי. הוא היה מביא אותי למצבים היסטריים של צעקות,מכות,בכי,בריבים האלה הייתי אחוזת טירוף,הייתי יכולה לעשות כל דבר.כולל לפגוע בעצמי.
-בכיתי בגללו יותר מדי דמעות. הוא לימד אותי מהו בכי אמיתי.לא שקט ורגוע.אלא קורע לב-זעקות.
-הוא מאמין בכל לבו שמקומה של האישה הוא במטבח.
-הוא מעשן סמים [אני מנסה לגמול אותו כבר המון זמן-כרגע זה נראה כאילו אני הצלחתי אבל הוא שיקר לי בזה כל כך הרבה שאני פשוט לא יכולה להאמין לו שהוא נקי]
-כל דבר בקשר הזה נפתר בסקס.
-חוסר טאקט מוחלט.
-הוא עצלן מדי.הוא לא עושה עם עצמו כלום!
-ועוד..
ולמה לא?...
-הוא נותן לי חום ואהבה.
-הוא גורם לי להרגיש יפה לפעמים.
-תמיד יש לי חיבוק חם ונשיקה אוהבת כשאני צריכה אותה.
-הוא משתדל להשתנות בשבילי.
-הוא באמת באמת באמת אוהב אותי.[רק שהוא אוהב בצורה שונה וזה מפריע לי]
-הוא ישן איתי כל לילה.
-הוא דואג לי כשאני צריכה משהו.
-אנחנו כבר שנתיים וחצי ביחד-אנחנו מכירים אחד את השני יותר טוב מעצמינו.
-הוא צריך אותי.
-אני אוהבת אותו.
-ישנם רגעים שבאמת טוב לי איתו.
-ועוד...
למעשה אני מבולבלת.
יושבים לי מלאך שוטן על שני הכתפיים ומשגעים לי את המוח.
אז החלטתי לא להחליט עכשיו כשהמצב כל כך לא ברור.
החלטתי לתת לו את הצ'אנס הזה להשתנות בישבילי.
ואולי בסוף אחליט שאיתו אני ממשיכה וזהו.
ואולי לא.
אלוהים יודע.
אני לא.
אז בנתיים אני מורידה מעצמי את העוול של להחליט. הזמן יעשה את שלו.
"..ועם הזמן,ועם הזמן הכל חולף.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה עם עיניים עצובות
