זהו זה נגמר סופית
היום שיחת טלפון:
"אני חושב שכבר היית אמורה להחליט."
"אני כבר לפני יומיים אמרתי לך מה החלטתי"
"זה סופי?....במאה אחוז?...."
"כן"
"טוב אז אני בא לקחת את הדברים שלי מחר בערב"
"טוב"
אין, זהו, זה נגמר.
נגמר סופית.
וכואב לי כשאני חושבת על זה
כי אולי איכשהו בתת מודע לא האמנתי בזה שלא נחזור
והנה אכן זה נגמר
ובא לי לבכות והדמעות נעצרות אי שם באף
כשאני רוצה לבכות אבל דמעות לא יורדות לי
ואני צריכה לבכות
בפינה בשקט
עם עצמי
ואני פשוט לא מצליחה
מדחיקה
לא מוציאה את הכאב האמיתי החוצה
אז הגוף שלי לוקח על עצמו את הסבל
קורס
את כל הדמעות שלא בכיתי
אני מרגישה עכשיו על גופי
אני לא מאמינה שמחר זה הסוף
ואני אפילו לא יודעת בוודאות אם אני רוצה
כי עכשיו הרגש מתחיל לדבר
והשכל וההגיון הבריא יודעים שלא
וזה לא עוזר
אני מאבדת איש שיקר לי מאוד
זה לא בא כל כך בקלות
אני אוהבת אותך כל כך
אבל לא נועדנו להיות ביחד
עולמות שונים אנחנו
אוהבים אך שונים
וצריך להתגבר
אהבה בלתי אפשרית היא המכאיבה ביותר
אני אוהבת אותך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה עם עיניים עצובות