"שוב פעם..
שוב פעם זה קורה אני מאחורי האמבולנס שומעת את האזעקה מנסה להבין מה קורה עם הכל בסדר,
הקול מתחזק וזה לא מפסיק לצרום בראש,
אני יושבת באוטו וכוססת ציפרוניים ורוצה לצעוק לאנשים שיפנו את הכביש אבל עדיין בהלם,
לראות אותה ככה,
זה אחד הדברים הכי כואבים שחוויתי,"
זה ההתחיל בבית ,
הכל היה טוב באנו לצאת לקניון,כולנו כבר היינו לבושים ומוכנים ליציאה.
ואז זה התחיל:"אמא,לרותם יורד דם מהאוזן וכולה מתגרדת בגוף",לא הספקנו להקל והעיניים שלה התנפחו,
אמא שלי נלחצה וישר רצתה לרוץ למכבי,אבל אני,ספיר וגל התעקשנו לבוא איתה,-מזל.
הגענו כולם היסטרים,רצים,ואין אפחד,אפחד שיטפל בה שיציל אותה,הרופאים עוד לא הגיעו.
רצנו למקום אחר עם כול הלחץ ,אמא שלי לא שלטה על האוטו היא לא הייתה מסוגלת לראות אותה במצב כזה.
בשלב מסויים היה פקקים,כעבור שתי דקות לא יכולנו לעמוד בזה יותר והיינו חייבים פשוט לצאת מאוטו ולרוץ..לעזוב את הכל.
הגענו-היא בוכה והרופאים בודקים אותה,ומפה...
"שוב פעם..
שוב פעם זה קורה אני מאחורי האמבולנס שומעת את האזעקה מנסה להבין מה קורה עם הכל בסדר,
הקול מתחזק וזה לא מפסיק לצרום בראש,
אני יושבת באוטו וכוססת ציפרוניים ורוצה לצעוק לאנשים שיפנו את הכביש אבל עדיין בהלם,
לראות אותה ככה,
זה אחד הדברים הכי כואבים שחוויתי,"
הזמינו לה אמבולנס ישר לשניידר.-למיון.
שהגענו לשם.
ראיתי דברים שפקחו לי את העיניים..
זה היה נורא.לראות את כל הסבל.
ראיתי ילדה כ"כ יפה,בגיל שלי בערך,אבל שונה ממני היא הייתה כ"כ מלאת חיים אבל יודעת שבתוך רגע לא יהיו לה יותר חיים.
היא נראתה כ"כ עצובה אבל שמחה כי היא נהנתה מהרגעים האחרונים שלה.
יודעת ש"הרגע"הולך להגיע.
הסתכלתי עליה,על ההורים שלה על מה המשפחה שלה חובה.מה היא עוברת.וקלטתי:
אני בוכה על חפץ כלשהוא שאבד\נשבר נהרס לי->היא בוכה על הלב שלה.
אני בוכה על מישו שאני חושבת שאני אוהבת אבל אני לא->היא בוכה על האנשים שהיא צריכה להיפרד מהם.
אני בוכה על הספר שגזז לי רבע מהשיער->היא בוכה על השיער שלה שנשר.
כהה..היא ילדה חולת סרטן.כ"כ מקסימה.כ"כ חמודה,נשבעת שאחרי שראיתי את החיוך של "הכל יהיה בסדר",אם דמעות שחונקות את הגרון ומתהפקות שלא לצאת של ההורים שלה,והחיוך של:"זה הולך להגיע.."עם דמעות זולגות,שלה.הייתי מוכנה לבוא ולהחליף איתה רק כדי להסב אושר למשפחתה אבל כמה שאני פוחדת אני לא מסוגלת אני מפחדת על להתמודד עם לחץ כזה וזה בינתיים לא קורה לי אז לחשוב עם מה היא מתמודדת.זה נורא מבחינתי.אני מתפללת שהיא תיהיה בסדר,אני רוצה ללכת לראות,אם היא שם,לחבק אותה,לתמוך בה,להגיד לה שהכל יהיה בסדר.היא לא יוצאת לי מהראש וכל פעם שאני חושבת עליה אני בוכה.היא כ"כ מקסימה אני לא רוצה אפילו לחשוב אם היא מתה.אני כ"כ מפחדת שיקרה לי משהו כזה,שיקרה למישו שאני אוהבת,שיקרה למישו בכלל.
לא מצפה לתגובות.
מצפה רק ל...שלום.
תודה למי שקרה את זה ואולי הבין קצת כמה זה עצוב.
-נעם-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
