ניתקתי איתו קשר.
הייתי חייבת, זה לא מה שרציתי.
[לפרטים, ראו פוסט לפני זה.]
זה פשוט חיבל בקשר שלנו.
בזוגיות שלנו.. הוא "הפריע" לנו באמצע ועשה לנו המון בעיות.
אז הצעתי לנתק איתו קשר.
בחיים לא חשבתי שזה יהיה כזה קשה.
אני פשוט מתגעגעת אליו כלכך,
קשה לי בלעדיו.
קשה לי בלי השיחות שלנו,
בתור ידידים, בתור ידיד, באמת שזה פשוט קשה לי בלעדיו.
חסרות לי השיחות איתו.
הדיבורים שלו אליי.
אולי אני מפחדת שהרגש שלו אליי יעבור לו עכשיו,
אני לא יודעת.
גם אם אני לא הייתי תפוסה, זה בחיים לא היה יכול לקרות.
הוא גר פאקינג 3 וחצי שעות ממני,
ובחיים לא הייתי מסכימה לקשר כזה.
זה פשוט.. משו שלא התכוון לקרות.
או שכן, ופשוט.. לא עכשיו?
אני לא אעסיק את עצמי במחשבות הללו כרגע.
אני פשוט..
חייבת לרשום את הפוסט הזה לעצמי,
לתעד דברים.
ולדעת,
שאני תמיד אזכור אותו.
אני תמיד אזכור אותך, תדע את זה.
ואני בחיים לא אשכח אותך , ומי אתה.
היה שלום חברי היקר.
ומי יודע, אולי להתראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
