הינה הפרק הראשון של הסיפור שאמור להיות מתח ואימה קלה (אולי גם פנטזיה..עוד לא החלטתי סופית),
הפרקים הראשונים עוד לא עד כדי כך מעניינים,
אבל ההמשך יהיה יותר מעניין.
מקווה שתאהבו, הדמויות ואיך שאני מתארת אותם בצד. יש 2 דמויות שעוד לא מצאתי מישהו מתאים לתיאור שלהם.
Nightmare of Sunday - פרק 1 :
תנסו לתאר לכם כזה מצב: אתם עובדים בתור מלצרית במסעדה צרפתית ומקבלים כסף טוב, כי מן הסתם בצרפת זאת עבודה מכובדת מאוד. בכל מקרה נמשיך. יש לכם ידיד טוב שאתם גרים איתו, יום אחד הוא בא ומציע לטוס לבלות בארה''ב שיש לו שם ידיד שיארח אתכם, אתם כמובן מסכימים והכול טוב ויפה. נסעתם.
כמה ימי חופשה הולכים לכם אחלה עד שאתם מגיעים למועדון משתכרים ויום למחרת מוצאים את עצמכם במכונית של הידיד של הידיד שלכם שנוסע איתכם מי יודע לאן. באמצע הוא מתחיל להשליך ידיים ולזרוק מילים כמו ''יש לך עיניים יפות, הידעת מתוקה? '' וכל השיט הזה. אתם דוחפים אותו מכם עד כמה שאפשר ברגע שהוא מנסה לגעת במקומות אינטימיים שלכם ולבסוף הוא מתרגז ומסלק אתכם מהמכונית על חוסר ''סיפוק מיני'' באמצע הכביש.
תאמינו או לא, זה בדיוק מה שקרה לי.
אז הינה אני עומדת באמצע שום מקום כבר שעה ומקווה שמכונית כלשהי תעצור ותביא לי טרמפ ל...לא יודעת לאיפה, בגלל שאין לי מושג איפה לעזאזל אני נמצאת. הדמעות שהיו בעיניי לפני כ-חצי שעה נעלמו כלא היו וכל מה שנשאר זה כעס.
חם לי ואפילו זה שאני לבושה רק במכנס קצר משובץ עם חולצה אדומה שחושפת את כתפיי לא עוזר לי.
קוראים לי אבי אני בת שבע-עשרה וחשוב לי להדגיש שאני לא צרפתיה.
עוד בערך שעה עברה.
המצב: מחזיקה את עצמי מלפוצץ לכל המכוניות ת'חלונות אם לא יעצרו לי במוקדם או במאוחר.
לקחתי אומץ ויצאתי לכביש ככה יהיה יותר טוב, או שידרסו אותי או שיביאו לי טרמפ עד כמה שחוצפה זאת מצדי.
משאית נסעה לכיווני ואני נופפתי לו שיעצור ויקח אותי. עכשיו כבר לא נראלי שהוא רוצה לעצור לי. הוא ידרוס אותי.
''עופי מהכביש!'' צעק והמשיך לנסוע ולאותת , עשיתי כדבריו, כנראה שאני עדיין לא מוכנה למות.
לא לפני שאני מוצאת את המניאק הזה ומכניסה לו כמה מכות רצח על הטרדה מינית.
מרחוק ניתן היה להבחין במכונית לבנה שאותתה לי , בעיניי זה היה סימן טוב,
אבל כשראיתי מי היה בתוך המכונית, ידעתי שיהיה עדיף לא לנסוע.
המכונית עצרה על ידי וארבעה בנים ישבו בתוכה וצחקו.
'' מה בובה יפה כמוך עושה במקום כזה ועוד לבד?'' שאל האידיוט שישב מול ההגה. התעלמתי .
'' תגידי חמודה באלך לשחק עם ה-''כלי'' שלי ? '' שאל זה שישב על ידו וארבעתם החלו לצחוק. ליצנים .
'' אני חוששת שהדבר היחידי שאני יכולה לעשות הוא לשבור אותו '' עניתי בגסות. חבריו צחקו .
'' בשביל זה תצטרכי לעבוד קשה....בואי כנסי נביא לך טרמפ, יש לך מקום עליי '' קרץ אותו האחד. זעפתי.
'' תפסיק ריאן , עזוב אותה '' אמר לו אחד מהמושב האחורי , '' כן תקשיב לחבר שלך לפני שתחטוף איזה אבן בראש '' אמרתי בציניות.
'' הם מפריעים לך עלמתי? '' שמעתי קול גברי פונה אליי מהצד. היה זה איש בסביבות הגיל חמישים שיצא מרכבו.
'' אנחנו מפריעים?! הבחורה רוצה טרמפ'' אמר ריאן או איך שלא קראו לו.
'' בואי אני אביא לך טרמפ, מסוכן להשאיר אותך עם הסוטים האלה'' אמר האיש וצעדתי אחריו בלי להגיד כלום לחבורת מטומטמים האלה.
''אז לאן להסיע אותך? '' שאל האיש.
''אני לא יודעת'' עניתי והוא צחקק, ''את ברחת מהבית ילדונת?'' שאל.
''לא'' עניתי בתמימות. סיפרתי לו קצת על זה שנזרקתי ע''י הידיד של הידיד שלי.
''איפה אנחנו?'' שאלתי , ''בכניסה ללוס אנג'לס'' ענה.
''תוכל להסיע אותי בבקשה לבית מלון?''
''יש לך כסף?''
''לא'' עניתי והוא שוב צחק.
'' אני אסיע אותך אליי הביתה , אישתי תטפל בך, ותתגוררי שם עד שתצרי קשר עם הורייך '' אמר, הייתי כזאת אסירת תודה, הבעיה הייתה זה שאני וההורים שלי לא בקשר טוב כזה. ברחתי מהבית ביום שבו אימא שלי התחתנה עם ממזר,
במקור אני מניו-יורק. אולי יתמזל מזלי ואוכל ליצור קשר עם סבא.
צפיתי בנוף מבעד לחלון כשנכנסנו לעיר, זה היה כל כך יפה.
''אנחנו עוד לא הכרנו, שמי סיימון גרידג' '' , ''אני אבי'' לחצתי את ידו.
האיש גר בוילה לא גדולה עם אישתו ונסה ושני ילדיהם, סלסטה בת השמונה עשרה ומייקל בן השש.
הם היו מאוד נחמדים וסלסטה ישר הציע לי לישון אצלה בחדר. הבית לא היה מלא ברהיטים, ישר הבנתי שהם עברו לא מזמן לבית מכיוון שהיו מלא קופסאות גדולות בחדר האורחים.
עליתי לחדר יחד עם סלסטה, הקירות של החדר היו בצבעי כתום והרצפה הייתה מכוסה בקפל לבן חלק,
בפינת החדר מצד שמאל עמדה מיטה זוגית מכוסה בסדינים לבנים עם כריות כתומות וליד המיטה שידה קטנה ועליה טלפון עם שעון מעורר ומנורה קטנטנה.
בצידו הימני של החדר היה חלון עם וילונות לבנים גם כן וליד זה ספרייה לא גדולה בצבע עץ בהיר.
ליד דלת הכניסה לחדר, הייתה דלת נוספת שמאחוריה התגלה ארון לא גדול.
''תרגישי כמו בבית'' חייכה סלסטה והתיישבה על יד המחשב.
''אני יכולה ללכת למקלחת, בבקשה?'' שאלתי בנימוס. מאוד התביישתי.
''בטח! '' היא ניגשה לארון והוציא משם מגבת תכולה והגישה לי אותה.
'' מפה את פונה ימינה והולכת ישר עד הדלת עם הציור של דובי מתקלח'' הסבירה.
''דובי?'' גיחכתי , ''אל תשאלי...אני פשוט מכורה לדובים, אז אני מציירת אותם בכל מקום'' היא צחקה.
סלסטה נראתה מאוד נחמדה, החיוך שלה יפה להפליא, עיניה האפורות הודגשו בצללית חומה ומעט עיפרון שחור שהקנתו לה מראה עדין.
היה כל כך טוב להימצא מתחת לזרם המים ולנקות את עצמי מכול הזיעה והחול של ה-''מדבר'' בו הייתי.
אחרי שיצאתי , סלסטה הלוותה לי גופייה שחורה צמודה ומכנס ספורט אפור ללכת בו בבית.
''אני יכולה להשתמש בטלפון?'' שאלתי.
''כן כמובן'' אמרה ותפסתי בשפופרת, התחלתי לחייג לידיד הכי טוב שלי , או שאולי כבר לא!
''כן מי זה?'' ענה.
''מזהה את קולי? '' עניתי בשאלה.
''אבי , איפה את אני מחפש אותך כל הבוקר!'' התפרץ ישר.
''תשאל את החבר שלך איפה אני!'' אמרתי בגסות, ''הוא אמר שברחת לו'' מיהר להגיד.
'' אוי נו, הוא רק לקח אותך לסיבוב במכונית'' איזה נוכל!
''תגיד אתה בסדר??? הוא כמעט אנס אותי!'' צעקתי לתוך השפופרת.
'' זה אומר שאת מאוד יפה , אל תהיי כזאת קשה לפעמים צריך להיות עדינה '' , ''לך תזדיין!'' ניתקתי בכעס.
הוא עבר שטיפת מוח או שהחום עלה לו יותר מידי לראש? מאיזה יום הוא כזה בהמה?!
לרגע שחכתי לגמרי שאני לא נמצאת לבד בחדר. הסתתי את מבטי לכיוונה של סלסטה שהביטה בי בסקרנות.
''מצטערת'' נזרקתי על המיטה באנחה גדולה.
''רוצה לספר מה קרה?'' שאלה.
''אף פעם אל תבטחי בבנים'' מוסר לחיים גם כן.
סיפרתי לה את כל הסיפור, לגמרי את כולו , היא לא הייתה מופתעת כל כך, היא אמרה משהו כמו: ''יצאת עוד מזה בקלות'' .
היא ניגשה לארון להחליף חולצה , כאשר הורידה את החולצה בה הייתה ,התגלתה צלקת די גדולה במורד החלק התחתון של בטנה.
''מה קרה לך בבטן?'' שאלתי בסקרנות.
''עזבי סתם, כפי שאמרת...אסור לבטוח בבנים'' היא חייכה חיוך מאולץ.
''רוצה לספר?'' חייכתי חיוך מתחנף. היא החליפה את החולצה לחולצה ירוקה והתיישבה על ידי על המיטה.
''היה לי פעם חבר, יצאתי איתו חצי שנה והייתי ממשיכה לצאת אם הוא לא היה משתגע...'' התחילה לספר.
''הוא ... הוריו נהרגו באחד הטיולים , הוא לא יכול היה להתגבר על זה והתחיל ''להתנקם'' כפי שטוען, אבל זאת לא הייתה נקמה....הרי להרוג כל אחד לא נחשב לנקמה, נכון?...הוא הפך לרוצח, חסר לב...'' היא סיפרה את זה בכזאת שלווה,
הופתעתי מהכוח הזה.
''כשניסיתי לעצור אותו, הוא התחיל לפלוט שטויות כמו ''את בצד שלהם'' ובסוף הכריח אותי לשכב איתו..'' רק עכשיו הבחנתי בעצב שבעיניה.
''ושכבת?'' , ''כמובן שלא! ניסיתי להתחמק, לברוח ממנו...הוא רדף אחרי ואני בטוחה שאת בטח כבר מבינה מה קרה אז..'' היא רצתה שאשלים את משפטה.
''הוא דקר אותך'' אמרתי והיא הנהנה.
''ומה קרה אז?'' , ''הייתי חייבת איכשהו לגמור עם זה לפני שהייתי מאבדת את ההכרה, תפסתי את הבקבוק שהיה על אחד השולחנות בבית ושברתי אותו על ראשו, רסיסי הבקבוק פגעו בעיניו , הוא התעוור. סוף סיפור'' היא שוב חייכה חיוך מאולץ.
''אני לא אוהבת להיזכר בזה'' צחקקה.
''בגלל זה עברתם לגור לפה?'' , ''כן....''
''ושמעת ממנו משהו מאז?'' , ''איזה סקרנות'' היא צחקה.
''שמעתי רק שהוא מתכוון לעבור ניתוח להחזרת ראייה בעוד חודש. טוב בואי לא נדבר על זה...יהיו לי עוד סיוטים בלילה'' חייכה והסכמתי. הסיפור שלה נשמע הזוי, אבל אחרי מה שקרה איתי אני יכולה להאמין לכל דבר.
התקשרתי לסבא שלי, עדיין זכרתי את הפלאפון שלו, הוא היחיד שדיברתי איתו ואולי קצת עם אחי הטיפש שנמצא בפנימייה, אני לא סובלת אותו. הוא כרגע בנסיעות, הוא עורך דין, אבל אמר שהוא יבוא לקחת אותי ברגע שיוכל.
אני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר, לא בגלל שלא טוב לי או בגלל הסיפור של סלסטה, אלא בגלל שאני לא רוצה להיות תלויה בהם. אפילו אין לי בגדים משלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nightmare Of Sunday