קנאה:
באחת הערים באמריקה, ברחוב עלוב עמדו שני אנשים נער ונערה שניסו לפרוץ לתוך הבית.
השעה הייתה מאוחרת,הרחובות היו כמעט ריקים וחשוכים עם מעט פנסים שהאירו פה ושם,השניים בחרו במיוחד בשעה הזאת, הם ידעו מה הקורבן שלהם עשה באותו הרגע, איפה ועם מי הוא נמצא.
הנערה הייתה מאוד בטוחה בעצמה, היא חיכתה לרגע הזה כבר הרבה זמן, היא הייתה צמאה לדם של קורבנה, היא רצתה לראות אותו סובל, לעומת זאת הנער שהיה איתה היה רדוף בפחד, הוא לא היה בטוח במה שהוא הולך לעשות, אפילו לשנייה הוא יכול היה להישבע שהוא התחרט על מה שהוא התכוון לעשות.
''תעשה את זה מהר!'' הנערה חרקה בשינייה אל הנער שבאותו הרגע ניסה לפרוץ את המנעול.
''תהיי בשקט, את מוציאה אותי מהריכוז'' אמר והמשיך במה שעשה.
''זהו'' הוא נאנח אחרי שהצליח לפרוץ את המנעול, '' את בטוחה שאת רוצה לעשות זאת?'' , ''הינה זה שוב פעם מתחיל, כן אני בטוחה'' התעצבנה הנערה.
היא חבשה על ידייה כפפות שחורות ולאחר מכן ,שניהם נכנסו בצעדים שקטים לתוך הבית.
כאשר נכנסו הם יכלו לשמוע את מי הברז שהיו פתוחים, כנראה שהקורבן היה במקלחת, הנער התקדם אל עבר חדר המקלחת והנערה באותו הזמן ניגשה למטבח ולקחה משם סכין גדול, בדרכה אל הנער היא התנגשה בשולחן העץ שעמד שם והקערת פירות שהייתה עליו נפלה ונשברה לרסיסים. מי הברז פסקו להשמיע צליל.
''מי שם?'' נשמע קולה של הנערה מהמקלחת. מיד לאחר כמה דקות דלת המקלחת נפתחה והנערה שהייתה בה יצאה החוצה, עיניה נפערו לרווחה כשהיא ראתה אותם.
''שלום קרין'' גיחכה הנערה ששיחקה מעט עם הסכין מול עינייה, ''מה...'' היא לא הספיקה להגיד מילה והנער תפס אותה מאחורה בזרועותיה.
''מילים אחרונות?'' גיחכה הנערה. ''נ..'', ''זה בסדר, את לא חייבת'' קטעה אותה ודקרה אותה עם הסכין בבטן.
קרין התפתלה מהכאב,דמה התחיל להישפך, נשימתה נעשתה יותר ויותר כבדה עם הזמן, גופה רעד והיא לא הצליחה להוציא מילה. ''מה? את רוצה להגיד לי משהו??? נו תוציאי את זה!'' הנערה השמיעה צחוק מלגלג ודקרה אותה שנית באותו המקום. קרין איבדה את רוח החיים ונזרקה על הרצפה ע''י הנער.
''מסתלקים מפה!'' קבע והם ברחו מהמקום.
''ג'ייסון קום!'' צעקה האם לבנה, בשעות הבוקר המוקדמות של יום בית ספר רגיל.
הנער פקח את עינייו וקם מהר להתלבש מבלי להגיד מילה, כשסיים ניגש למקלחת ואסף לקוקו את שיערו השטני שלא היה ארוך מידי ואחר-כך ענד עדשות על עיניי הדבש שלו. ברגע שהתארגן לבית הספר הוא ניגש לאכול.
''חשבתי ללכת לקנות היום טבעת אירוסים לקרין'' הוא פנה אל אימו כשהתיישב על יד השולחן.
''כל כך מהר?'' , ''אני כבר ב-י''ב , שנת הלימודים עומדת להסתיים עוד מעט, אחר כך כולם מתפזרים מתחילים בחיים חדשים.אני רוצה להתחיל אותם בזה..'' ענה ג'ייסון והסמיק מעט. ''אם זה מה שהחלטת, אז אני מעריכה את החלטתך, אם אתה שמח אז גם אני שמחה'' חייכה האם והחלה לשטוף כלים.
הוא אכל מהר את ארוחת הבוקר, נישק לאימו על הלחי ורץ לבית הספר.
הוא כבר רצה לפגוש בקרין, לראות שוב את החיוך שלה, לחבק אותה ולנשק, נראה היה כאילו שום דבר לא יהרוס לו את היום הזה. אך ברגע שנכנס לכיתה, הוא הרגיש כאילו נכנס לעיר המתים, האווירה בכיתה הייתה שונה משאר הימים, הייתה שתיקה מצמררת ומפחידה, הוא הבחין בידידתו נלי שבאותו הרגע ניגשה אליו עם דמעות בעינייה.
''מה קרה נלי?'' שאל, ''לא שמעת?...זאת קרין...'' היא גמגמה והשפילה את ראשה, ג'ייסון התחיל לדאוג.
''היא...נדקרה...מצאו אותה אתמול בלילה בבית..חסרת רוח חיים...'' היא התפרצה בבכי וחיבקה אותו חזק.
ג'ייסון הרגיש כאילו העולם התמוטט על ראשה, את הצריבה בלב שלו שנשבר לרסיסים כאילו תקעו לו מיליוני סכינים לתוך הלב, הוא קפא לרגע, ניסה לעכל את המצב. ''זה לא יכול להיות..'' הוא התקשה להאמין.
''גם לי קשה לעכל את זה, היא הרי בת דודה שלי, רק אתמול דיברנו'' פלטה נלי.
''מה עם הרוצח, תפסו אותו?'' , ''המשטרה חוקרת את העניין זה כל מה שהודיעו היום בחדשות'' ענתה והתיישבה על הכיסא. הלימודים התבטלו בגלל ההלוויה שתתקיים בשעות הצהריים. בזמן הזה ג'ייסון חזר לביתו שבור נפשית והתכונן למה שלא רצה להאמין בו. בשעות הצהריים הוא נפגש עם נלי ועוד שניי חברה והם נסעו לבית הקברות.
במשך כל ההלוויה ג'ייסון לא יכול היה להסיר את עינייו הבוכות מארון הקבורה של אהובתו. אחרי ההלוויה חבריו של ג'ייסון התרכזו אצלו בבית. ''מי חשב שדבר כזה יקרה'' מלמלה נלי, ''כן היא לא עשתה שום דבר רע לאף אחד,
אני לא מבין למה'' הסכים דני, הוא היה אחד החברים של ג'ייסון. נלי וג'ייסון העבירו מבטים ביניהם.
''אי אפשר לשנות שום דבר, היא תמיד תישאר בליבנו, צריך להמשיך הלאה'' אמרה ג'סי שהייתה החברה הכי טובה של קרין ושל ג'ייסון. ''השאלה היא איך להמשיך הלאה? עד שלא יתפסו את הזבל שעשה לה זאת אני לא אירגע'' אמר ג'ייסון בכעס.
שבועיים עברו מאז, המשטרה עדיין חקרה את העניין, הרוצחים עדיין לא נמצאו. בימים שעברו המשטרה לקחה לחקור את ג'ייסון אך הוא שוחרר לאחר שהובהר שהוא לא הרוצח. ג'ייסון עדיין לא התגבר על האבידה, אימו ניסתה לנחם אותו אך לשווא, הוא עדיין סבל והוא ימשיך לסבול לפחות עד שימצאו את הרוצח.
''אני חושב שלא חשבנו טוב בקשר לכל מה שהולך לקרות אחרי הרצח'' פנה הנער אל הנערה בשיחת פלאפון.
''אני שומעת אותך מפקפק?'' התעצבנה הנערה בצידו השני של הקו.
''אנחנו זרקנו את הסכין כמה רחובות מהבית, אני נגעתי בה...'' , ''המשטרה דפוקה מידי, בקצב כזה לא ניתפס לעולם, הם אפילו לא חושדים, אז תפסיק לפחד כמו ילדה בת חמש!'' צעקה וניתקה.
לאחר ארבעה ימים נוספים נלי החליטה להתקשר אל ג'ייסון לשאול לשלומו.
''איך אתה מרגיש?'' שאלה.
''שבור, את?'' , ''גם'' ענתה.
''רוצה להיפגש?'' , ''אין לי מצב רוח לזה עכשיו, מצטער'' ענה ג'ייסון באדישות.
'רק רציתי שתדע שאתה יכול לסמוך עליי'' אמרה, ''...טוב תודה ביי'' השיחה הסתיימה ונלי הייתה בטוחה שהיא שמעה אותו אומר, 'אני לא סומך כבר על אף אחד' .
אחרי השיחה היא יצאה מהבית ונסעה אליו, חיוך קטן ומתגאה עלה על פנייה, כאשר הגיעה לדירתו היא פתחה את הדלת ונכנסה.
''אל תדאג דני, האפסים האלה לא חושדים בכלום, אני משחקת....'' קולה נקטע ע''י אקדחו של דני שקירב אותו אל גרונה. עינייו של דני הדמיעו וידיו רעדו.
''הכ-ול ..בגללך..'' גמגם, ''מה יש לך התחרפנת?'' צעקה נלי.
''הם עומדים לתפוס אותנו, והכול בגלל שלא חשבנו על זה....למה בכלל היינו צריכים להרוג את קרין?! היא בת דודה שלך, מה היא עשתה לך? '' הוא דיבר כל כך מהר מרוב לחץ שבקושי ניתן היה להבין משהו.
''היא נולדה זה מה שהיא עשתה לי!!!'' נלי התפרצה בצעקה, ''תמיד היה לה הכול! החיים המושלמים. הכול תמיד סבב סביבה, כל תשומת הלב תמיד הייתה מופנית אליה,היא תמיד קיבלה הכול, תמיד כולם אהבו אותה, ג'ייסון היה שלה, היא תמיד הייתה טובה יותר ומה איתי?! מה איתי?! לי לא מגיע את כל זה??? היא לקחה לי את ג'קסון!'' צרחה נלי וכמעט נחנקה מהדמעות שלה, ''ואתה חתיכת פחדן, מה אתה מתחרט לי עכשיו?! אתה זה שהסכמת לשתף איתי פעולה'' צעקה והעיפה מידיו את האקדח.
''אני עשיתי זאת כי את לחצת עליי..'' לחש, ''בחייך תעשה לי טובה!'' פלטה בציניות.
''טוב, עשיתי זאת כי אני אוהב אותך, זה מה שרצית לשמוע? את שמעת היום את החדשות?'' שאל, ''הם מצאו את הסכין שאיתו הרגת את קרין...'' הוא ניגש אל האקדח והרים אותו. ''אני....אני התקשרתי והתוודתי..בהכול..'' מלמל דני והתקרב אליה, היא הייתה המומה ממה ששמעה, ''הם אמורים להגיע ממש עכשיו בכל רגע'' אמר ותפס אותה בידה לפני שהיא תברח. ''אבל אל תדאגי..הם לא יתפסו אותנו'' לחש לאוזנה וירה בה שניי כדורים לתוך הבטן,
היא השתעלה ודם השפריץ מפיה, היא נפלה על הרצפה והביטה בו בדקות האחרונות שלה עדיין המומה,
''אל תדאגי אני כבר מגיע'' חייך וירה לעצמו בראש. שניהם שכבו שם אחד על יד השני מתים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nightmare Of Sunday