לא כל כך יצא לי להעלות פרק מוקדם יותר,
אבל אני מקווה שאתם לא כועסים =]
מאירועי הפרק הקודם:
ניסיתי לרוץ כמה שיותר מהר , אך הכפכפים הקשו עליי.
אני כבר לגמריי איבדתי את עצמי בבניין, הלכתי לאיבוד בין כל החדרים מרוב לחץ , מה שבטוח זה שהייתי רחוקה מהחדר שלי. שאלות כמו מה יקרה, מה הוא יעשה לי אם יתפוס עלו בראשי.
מעדתי על אחת המדרגות והתגלגלתי למטה, הרגשתי כל פגיעה ופגיעה, למזלי הדרך למטה לא הייתה ארוכה.
אך הדרך לברוח נגמרה. הוא רץ אליי בזעם. צמרמורת עברה בגופי והתקשתי כבר לקום.
הייתי קפואה לרצפה.
''את!! ''
''ריס? ''
Nightmare of Sunday - פרק 4 :
הוא תפס בחוזקה בזרועה השמאלית שלי והרים אותי מהרצפה.
''את באה איתי וכדאי מאוד שתשתקי ! '' הוא החל לגרור אותי למעונות של הבנים.
אני עדיין לא עיכלתי את מה שקרה הרגע, לכן לא הייתי מסוגלת אפילו להתנגד. או שאולי פחדתי.
פחדתי שיעשה לי משהו?
'' חבל לי לעשות זאת, בכל זאת את תלמידה חדשה וזה רק יומך הראשון פה...'' הוא הביט בי באימה,
'' אבל אין לי ברירה זאת אשמתך, לא היית צריכה לדחוף את האף שלך '' השלים את משפטו, לא היה לי מה לומר לו.
מה כבר יכולתי לעשות?! לברוח לא יכולתי, מהנפילה כאב לי כל הגוף. חוץ מזה זאת פנימייה.
הוא גרר אותי לקומה השנייה לחדר שהיה בסוף המסדרון.
ברגע שפתח את הדלת, הוא דחף אותי קדימה אל תוך החדר. שוב מעדתי, אבל הפעם הצלחתי להחזיק את עצמי מבלי ליפול. בחדר לא היה אף אחד, התיישבתי על המיטה בחוסר רצון והוא נעל את החדר.
'מה הוא הולך לעשות לי?' עברה בי המחשבה.
הרגשתי את איך שרגליי נחלשות ומתחילות לרעוד.
''מה אתה הולך לעשות לי? '' תפסתי אומץ לשאול אותו.
הוא ניגש אליי.
רק מלראות את עינייו הקודרות, עברה בי צמרמורת.
'' שום דבר רע אם תהיי ילדה טובה '' הוא ליטף את שיערי והעפתי את ידו ממני. הוא גיחך והתיישב על הכיסא מולי.
''אם לא היית מצוטטת כל זה לא היה קורה עכשיו'' , ''אבוי לי! איזה חינוך גרוע קיבלתי, אם אתה רוצה תשלח לאימא שלי מכתב עם תלונות '' עניתי בציניות.
''אני לא צוחק איתך! '' הוא הרים את קולו , ''מהיום והלאה את סותמת את הפה שלך בקשר למה ששמעת...''
''או יותר נכון את זה שאתה רוצח''
''אז תגידי תודה שלא רצחתי אותך! '' הוא התקרב עוד יותר באיום.
''אני אצפה בך , בכל צד וצד שלך....אם תספרי למישהו, אני אדע על זה...'' לחש לאוזני בעודו אוחז בכתפיי שלא אברח.
''...יהיה חבל שמשהו נורא יקרה לנערה יפה כמוך או לחברים שלך '' צחקק. נסערתי.
''ריס מטומטם!! תפתח את הדלת!!! '' צעק מישהו מחוץ לדלת. ריס הביט בי באימה וניגש לדלת.
לפני שפתח אותה הוא הזכיר לי לסתום את הפה.
''מה אתה נועל?! '' זה היה ריאן והוא כעס, ''אוקי עכשיו אני מבין'' הוא צחק כאשר ראה אותי.
''לא ידעתי שאתם יוצאים''
''אנחנו לא'' ריס מיהר להכחיש.
''כן, כן ואני סנטה קלאוס '' צחק.
''אז כנראה שאתה סנטה קלאוס '' קמתי מהמיטה וניגשתי לדלת, ''אני הולכת'' ,
'' אני אעקוב אחרייך , ביי '' הוא נשק לי על הלחי בשפתיו המסריחות ונתן לי ללכת.
בחרדה הלכתי לחדר שלי, בעודי מתעלמת בכל מי שעובר בדרך.
לאן הגעתי? בית ספר לרוצחים?! אצל שניים כנראה אני כבר על הכוונה.
זה לא יהיה קל, אבל אני לא אמשיך ללמוד פה בחרדה, אני אמצע דרך איך להביס את ניק וריס.
''חשבתי שאתה יוצא עם אמילי '' גיחך ריאן והוריד את חולצתו.
''אני עם אמילי...''
''אז מה הקטע עם החדשה? ''
''סתם....בזמן האחרון אני ואמילי לא כל כך מסתדרים ביחד'' ענה ריס והתקדם אל עבר החלון.
'' אני מבין הכול...'' , ''תגיד אתה יודע איפה החדר של אבי? '' קטע אותו ריס.
''למה שלא תשאל אותה? '' שאל ריאן בדיוק ברגע שניק נכנס לחדר.
'' ישאל מה? '' התעניין ניק.
''ריס שלנו שם עין על...'' , ''סתום דפוק! ניק אתה יודע איפה החדר של אבי התלמידה החדשה? '' פנה אליו ריס.
'' היא ביחד באותו החדר עם רוז ''
'' רוז שלי? '' ריאן שאל בטיפשות.
''לא, שלי! נו באמת ריאן עד כמה דפוק אתה יכול להיות?! '' אמר ניק בציניות.
תמימותו של ריאן הרגיזה אותו.
''מה יש לכם כולכם?! איזה מצב רוח טוב יש לכולנו! '' ריאן נשכב בעצבנות במיטתו.
''אבי יפה, לא? '' מלמל ריאן.
''היא מוצאת חן בעינייך? ''התעניין ריס.
''לא יודע....היא כזאת...יש בה משהו מושך, מסתורי...'' ענה ריאן, אך מיד נזכר במקרה עם ריס ואבי ועצר.
''מצטער, שכחתי שאתה שמת עליה '' גיחך ריאן והתכרבל בשמיכתו.
יום למחרת היה יומי הראשון בעצם בלימודים , ברגע שנכנסתי לכיתה החדשה כולם נעצו בי מבטים בוחנים,
חלקם גם לא נעימים. המורה הציגה אותי מול הכיתה ואחר כך הושיבה אותי בשולחן השלישי , אחד לפני ריאן בטור הראשון. ריס ישב בסוף הטור, בשולחן האחרון וניק ישב בטור הרביעי ליד הקיר עם החלונות הענקיים. בשלוחן האחרון.
כל השיעור ישבתי והרגשתי כאילו שמישהו נועץ מבטים, אבל לא אותה הרגשה שהייתה כשנכנסתי לכיתה.
זה היה יותר מפחיד.
הסטתי את ראשי בהיסוס אל ריס. הוא הביט בי באימה. הלב שלי התחיל לפעום מהר כאשר עיניי פגשו בשלו.
בסוף יום הלימודים, כולם יצאו מהכיתה ונשארנו אני, ריס וניק. כל כך צפוי, לא? דווקא הם!
לא יכולתי להישאר שם אפילו עוד דקה נוספת. קמתי מהכיסא והתחלתי לאסוף את חפציי.
''אבי ! '' ריס ניגש אליי ומרוב בהלה הפלתי את הספר.
'הוא לא יעשה לי כלום! הוא לא יעשה לי כלום ' ניסיתי להכניס זאת לראשי.
''מ-ה עכשיו? '' שאלתי בגמגום קל.
הוא התקרב אל אוזניי. שוב, כנראה בכדי שניק לא ישמע את מה שיש לו לומר. אולי הם לא כאלה שותפים כפי שחשבתי.
''ילדה טובה '' לחש לתוך אוזניי ויצא מהכיתה. בן זונה!!!
הרמתי את הספר באיטיות וצעדתי לכיוון היציאה . כעסתי. פחדתי. הכול התערבב לי ביחד. אני רוצה שהסיוט הזה יגמר.
בבקשה!
שוב הרגשתי כאילו מישהו בוהה בי, נועץ עיניים. הרגשתי מן קור קל בגב.
הסתתי את מבטי לכיוונו של ניק. הוא היה ''שקוע'' בספר שקרא. ידעתי שהוא הציץ בצעדים שלי מידי פעם.
''מה?!.. '' נפלט לי מהפה, '' ..גם לך יש משהו להגיד לי?! '' הרמתי את קולי.
הוא הביט בי באדישות וחזר לספר שלו מבלי להגיד מילה.
נפלא!
נכנסתי לשירותים ושתפתי את פניי, דמעות החלו לזלוג מעיניי.
מה קורה לי? איך נכנסתי לכל זה?!
פשוט שניים במחיר אחד , שני חברים ושניהם רוצחים. או לפחות כך אני מניחה!
קרסתי על הרצפה. מה שהכי כאב זה שאני לגמרי לבד בכל העניין הזה.
אני לא יכולה לשתף אף אחד, כי אחרת אני אסתבך וגם אין לי למי לספר.
אין לי פה חברים! אין לי פה אף אחד!
אני לגמרי לבד. לבד .
סלסטה התהלכה לה ברחוב, בחזרה מהבית ספר השנוא עליה מכל ונעצרה על יד בניין עלוב.
היא הביטה בשלט שהיה מעל אחת הדלתות: ''מיס לואיזה, תגלה לכם את כל העתיד '' קראה.
''נשמע מעניין '' מלמלה לעצמה סלסטה. היא פתחה את הדלת בסקרנות ונכנסה פנימה.
רק כמה נרות העירו את המסדרון החשוך בו צעדה, היא ראתה לא רחוק אור מסכן שהאיר מאחד החדרים וניגשה לשם.
מולה התגלה חדר קטן ומעט צפוף , קירותיו היו צבועים בצבעי אדום ועליהם הרבה תמונות לא מובנות וחלקן עתיקות.
הרצפה הייתה עשויה מעץ כהה ועליה שטיח אדום גדול.
באמצע החדר עמד שולחן מכוסה בבד שחור, עליו שלושה נרות ושתי כורסאות בצדדי השולחן,
כאשר על אחת מהן ישבה אישה מבוגרת בשמלה שחורה. על ידה הימנית היו המון צמידים ועל צווארה הרבה שרשראות ארוכות עם אבנים. שיערה של האישה היה שחור עם מעט גווני אפור מרוב הזקנה.
האישה חייכה אל סלסטה התמימה.
'' ציפיתי שתגיעי, יקירתי '' אמרה האישה וסלסטה התיישבה על הכורסא.
'' סלסטה, נכון? '' שאלה בחיוך.
'' כ-כ-ן ... מאי-פה את יודעת את שמי? '' שאלה בגמגום.
''אני יודעת הרבה דברים '' ענתה לואיזה.
''אפשר להציע לך קפה שחור? ''
'' כן '' ענתה סלסטה באי נוחות.
לואיזה הכינה מהר את הקפה והגישה אותו ישר, ''תשתי'' הורתה לסלסטה.
סלסטה לגמה מהקפה ובאותו הרגע מיד רצתה להקיא אותו. זה היה הקפה הכי חריף ומגעיל ששתתה אי פעם.
''מצטערת נגמר לי הסוכר '' חיוכה של האישה לא ירד. זה כבר התחיל להלחיץ את סלסטה.
סלסטה לא הגיבה והמשיכה לשתות בלגימות קטנות בכדי שהיא לא תשים לב שזה לא טעים לה.
''תני לי את ידך'' ביקשה לואיזה וזאת הושיטה את ידה.
''מעניין מאוד...'' מלמלה האישה בשקט כאשר הביטה בכפת ידה של סלסטה.
'' יש לך אישיות מאוד טובה, בהחלט מגיע לך את הטוב ... אני רואה אהבה באוויר '' חייכה לואיזה וזה גרם לסלסטה להסמיק.
''אני לא מאוהבת באף אחד'' מיהרה להגיד , '' כולם אומרים כך בהתחלה '' טענה הגברת.
''סיימת עם הקפה? ''
''כן''
לואיזה לקחה את הכוס שממנה שתתה סלסטה והפכה אותה על הצלחת.
שתיקה כבדה שררה בחדר עד שלואיזה הפכה בחזרה את הכוס והביטה בה.
''אני רואה...'' ידיה של האישה החלו לרעוד , ''מה? '' סלסטה שאלה בדאגה.
''מוות....מישהו קרוב אלייך יסבול מאוד קשה....מצפה לכם תקופה לא קלה ולא מבטיחה...'' לפני שהאישה הספיקה לסיים.
סלסטה נבהלה, תפסה בתיקה ורצה משם מהר , היא לא האמינה בזה, היא חישבה את זה בתור שטות, אך גם לא רצתה לשמוע את ההמשך.
''את עוד תחזרי'' מלמלה לואיזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nightmare Of Sunday