אוף, אני מאבדת את הסיפור,
אני חייבת לעבוד עליו קצת יותר.
זאת אומרת שאני מרגישה שאני לא כותבת אותו מדרך מעניינת,
אני צריכה לתת לזה קצת תשומת לב.
השתיקה שבינינו - פרק 15:
''מה אתה עושה?'' שאלה ויקו ברגע שלאו שינה את כיוון הנסיעה.
''תצאי מהבית ותפני לכיכר, אני אגיע לשם איתה'' אמר וניתק.
''אם מי דיברת? ולאן אנחנו נוסעים?'' היא ישר שאלה, ''זאת הייתה כריס, היא גילתה הכול והיא רוצה לפגוש אותך'' ענה לאו.
''מה?!'' ויקו הייתה מאוד מופתעת, ''לא! אני לא רוצה לראות אותה...'' היא התחננה בפניו.
''במוקדם או במאוחר זה במלא היה קורה'' הוא אמר והתעלם מכל שאר הדברים שהיא אמרה. עינייה של ויקו התמלאו דמעות, היא לא ידעה אם היא צריכה לפחד או לשמוח.
הם הגיעו לכיכר הרחוב וחיכו לכריס מחוץ למכונית. פניה של ויקו נעצו בתוך האספלט,
היא הייתה מאוד לחוצה.
''הינה היא'' אמר לאו והיא קפאה במקומה, היא פחדה להרים את ראשה ולהביט באחותה, בתאומה שלה, שבחיים שלה היא לא ראתה מעולם.
לאו צפה בכריס ועוד נער שהיה איתה, לפי מה שהיה נראה גם כריס מאוד חששה ובגלל זה לקח לה יותר מחמש דקות להגיע.
''ה..היי'' גמגמה כריס בבכי, ויקו הרימה את מבטה ורק עכשיו ראתה אותה, את שיערה השחור בדיוק כמו אצלה, את תווי הפנים, העיניים, האף והפה, זה היה כמו להסתכל במראה ולראות את עצמך.
''את ידעת על קיומי?'' כריס שאלה בהיסוס וניגבה את דמעותיה שלא הפסיקו לזלוג על לחייה.
''גילי-תי...ל-א..מ..מזמן'' גמגמה ויקו ואחרי המשפט הזה היא קיבלה סתירה שורפת על פניה מידה של אחותה.
''למה לא סיפרת לי?'' כריס חרקה בשיניה, ''איך לעזאזל הייתי אמורה לספר לך?'' ויקו התעצבנה.
''אני מצטערת'' כריס חיבקה חזק את ויקו, וזאת כבר לא יכלה להחזיק יותר את הדמעות והתפרצה בבכי.
''זאת אומרת שאת נמצאת אם אימא..'' מלמלה כריס באושר אחרי שהתנתקה מהחיבוק.
''מה שלומה?'' , ''אני מקווה שהיא תירקב בגיהינום!'' ויקו ענתה מהר.
''מה?'' כריס לא הבינה.
''אתה נראה לי ממש מוכר, אני בטוחה שראיתי אותך כבר'' פנתה ויקו אל נד,
הוא נראה לה מאוד מוכר, אבל היא לא הצליחה להיזכר.
''אל תעבירי נושא!'' התפרצה כריס.
''אני חושב שהכי טוב זה שתיכנסו למכונית, או שתלכו לפארק ותדברו על הכול'' התערב לאו.
''אני לא רוצה'' , ''אבל אני כן'' קטעה אותה כריס, ''בבקשה ממך..'' התחננה.
לבסוף ויקו הסכימה ושתיהן נכנסו למכונית של לאו, בעוד שלאו ונד עמדו וכל אחד הסתכל לכיוון אחר.
''אז אממ...אתה חבר של כריס?'' לאו ניסה לנהל שיחה עם מד.
''לא יודע'' ענה נד, ''מה זאת אומרת?'' לאו הרגיש שהוא מתבלבל בתשובתו.
''אני רק מדברים...'' הסביר נד והתיישב על האספלט.
''אז אתם לא'' אמר לאו, ''אז אנחנו לו'' הסכים נד.
'מה???' לאו לא הבין כלום.
ויקו סיפרה הכול לכריס, על אימא, על החבורה הזאת שרודפת אחריה,
היא ניסתה לא לפספס שום פרט, גם כריס סיפרה לה קצת עלייה ועל חבריה.
לבסוף הם החליטו שהגיע הזמן להיפרד.
''אני מקווה שנפגש בקרוב'' אמרה כריס כשיצאה מהמכונית, ''אולי'' מלמלה ויקו.
''יש לך אולי דף ועט, שאני ארשום לך את המספר שלי?'' שאלה כריס את לאו,
''אין לי, אבל אני אוכל להשיג את המספר אם היא תצטרך'' ענה לאו ונכנס למכונית.
''להתראות'' אמר לאו והוא וויקו נסעו משם.
''אני רוצה שוב להגיד לך תודה, על זה שהשגת לי את היומן'' פנה כריס אל נד.
''זה כלום'' , ''בשבילי זה הרבה'' היא מיהרה לומר.
''טוב..'' מלמל והשפיל את מבטו, ''אנחנו נפגשנו כל כך הרבה ואני אפילו לא יודעת איך קוראים לך'' היא צחקקה, כי זה נראה לה טיפשי.
''נד'' ענה והיא חיבקה אותו.
''איזה סצנה נחמדה פה, החלטת להחליף אותי?'' היא שמעה את קולו של פיט שבאותו הרגע מחא כפיים.
''מרגישה יותר טוב?'' שאל לאו את ויקו כשהם הגיעו לביתו של הידיד שלו.
''לא יודעת...ובכלל לא רציתי שתעשה את זה'' התפרצה, ''אבל תודי, שהוקל לך, כי עכשיו את כבר לא מסתירה כלום וראית אותה'' אמר.
''אני לא יודעת...זה מוזר כזה'' היא התיישבה על המיטה בחדר שבו הם ישנו.
''מוזר מה?'' התעניין לאו, הוא רצה לעזור לה.
''כל מה שעובר עליי זה מוזר, פשוט נמאס לי כבר, נמאס לי מהכול, נמאס לי מכולם,
אני רוצה למות, פשוט להיעלם מהעולם הזה'' היא התרגזה ונשכבה מתחת לשמיכה.
לאו גיחך לעצמו, כי הוא היה מלא פעמים בסיטואציה כזאת שהוא רצה להיעלם, אבל זה לא שהוא יגיע למקום טוב יותר.
הוא התיישב על המיטה לידה וליטף את פנייה, ''נמאס לך גם ממני?'' שאל.
הפרק הבא יהיה של הסיפור השני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nightmare Of Sunday