הפסקול של חיי

אז אתמול הייתי אצל סבתא שלי והיא סיפרה לי סיפור ממש יפה על חברים:

היו היה פעם בעיר גדולה נער בסביבות ה17 שנים לחיו. ולנער הזה היו הרבה מאוד חברים, אחד שהוא הכיר פה ואחד שם, אחד גדול ממנו ואחד צעיר, הרבה מאוד חברים היו לו. והוא חשב שכולם חברים אמיתיים שלו. יום אחד אבא שלו בא אליו ושאל אותו:"כמה חברים אמיתיים יש לך?"."כל החברים שלי הם חברים אמיתים" ענה לו הנער,"אתה באמת חושב ככה?" שאל האב "כן" ענה הנער."יודע מה?" אמר האב "בוא נבדוק זאת". "איך?" שאל הנער."תלך לכל אחד מהחברים שלך ותגיד לו ככה :'אני צריך סכום מסוים של כסף, זה עניין של חיים ומוות!' אם הוא יתן לך-סימן שהוא חבר אמיתי. אך אם הוא לא יתן לך- סימן שהוא לא באמת חבר שלך". וכך עשה הנער. הוא הלך לאחד החברים ואמר לו שהוא צריך כסף וזה עניין של חיים ומוות, אך החבר ירק לו בפרצוף ואמר שהוא לא יכול. לאחר מכן הלך הנער לחבר השני וגם הוא ככה, לא הקשיב לו ולא היה מוכן לתת לו כסף. וכך היו כמה חברים שלו. עד שלבסוף הגיע הנער לאחד מהחברים הראשונים אך הרחוקים שלו וסיפר לו שהוא צריך כסף. ולהפתעתו החבר הסכים לתת לו את הסכום הנדרש."בשמחה אני אתן לך, כמה אתה צריך?" שאל החבר."כל מה שאני צריך זה חברים טובים כמוך! תודה!" והם חיו להם באושר ועושר עד עצם היום הזה.
מוסר השכל:
1. לא כל מי שחבר שלך או שאומר שהוא חבר שלך נחשב חבר אמיתי.
2. עדיף חבר אחד אמיתי מאשר הרבה חברים שלא שווים כלום.

דוגמה לחבר אמיתי- למטה
נעמי אני כל כך אוהבת אותך! תודה!

עריכה: עיצוב חדש! תגיבו!