-כל כך קשה לאהוב-

תודה רבה על כל ההגבות גם הטובות

 וגם הפחות טובות.

אני מעדכנת הזרבה פפרקים

 אז בבקשה תגיבו יותתר=]

קיריאה מהנה:):

קמתי ב-11 יום שבת או לא?

לא הפסקתי לחשוב על אתמול וכל כך שמחתי!

התיישבתי לאכול ארוחת בוקר נס וקורפלנקס בלי חלב אני לא סובלת חלב- זה לא שלא ניסיתי פשוט אני מרגישה שיש לו טעם מקולקל...

 אז נזכרתי שאבא ביום שבת בבית אני לא רואה אותו השבוע ראיתי אותו פעם אחת כל הזמן בעבודה ואם לא אז הוא עם השכנה..

אני צריכה אותו והוא לא איתי.

אחרי שסיימתי לאכול ניגשתי לחדר של אבא - הוא התלבש הסתובבתי-

אבא:"מה את צריכה?" הוא אמר בקרירות.

אני:"סתם רציתי לראות אותך אנחנו לא רואים אותך כמעט.."

אבא:"עבודה"

אני:"אתה לא רק בעבודה!" הרמתי טיפה את הכול

אבא:"אז  מה עוד?"

אני:"החברה הזאת שיש לך"

"אני פתאום רואה את הדמיון בין הילד שלה אליך!"

אבא:"מה את רומזת?"

אני:"אני לא רומזת אני אומרת! אתה בגדת באמא?"

אבא:"זה לא הילד שלי!" הוא הרים את הקול

אני:"לא אכפת לך מאיתנו"

"ובטח לא ממני" התרכחתי.

אבא:"אני לא מאמין שאת אומרת עליי דבר כזה אני אבא שלך!" הוא רתח אבל לי זה לא היה אכפת.

אני:"זה לא נראה ככה!"

"אתה יודע בכלל מה קורה לי בחיים?"

"אתה יודע מה ליאור עשה לי?"

אבא:"מה הוא עשה לך?"

אני:"אתה רואה? אתה לא מכיר אותי!"

"נמאסת עליי!"

"לא אכפת לך ממני וזה מאז שהייתי קטנה תמיד העדפת את עמית!"

"זה נראה כאילו רק עמית הבן שלך!"

אבא:"תפסיקי לדבר שטיות!"

אני:"אני כל כך מצטערת שאתה אבא שלי"

פתאום עמית נכנס חצי ישן-

עמית:"מה יש?"

אני:"אתה לא יודע כמה אני מצטערת!"

אבא הביא לי את הסטירה הכי כואבת שקיבלתי הפנים שלי היו אדומות ירד לי דם זה היה כל כך כואב נפלתי על הרצפה לאבא לא היה אכפת מה קרה לי עמית נכנס לעזור לי-

אבא:"ואת לא יודעת כמה אני מצטער שאת הבת שלי"

הרגשתי מסוחררת עוד פעם ראיתי שחור ולרגע ראיתי את הפרצוף של האיש אבל זה היה לחצי שניהה אז לא יכולתי לזכור כלום! התעלפתי.

חלמתי שראיתי מלאכית לבושה בשמלה לבנה והילת זהב מעל הראש שלה-/

אני:"מה יש לי?"

מלאכית:"מהלם הגעת אלינו"

"איך את מרגישה??"

אני:"איך אני יכולה להרגיש?! אני מתה..!"

מלאכית:"לא את לא!"

"התעלפת כי עברת חוויה נפשית קשה!"

אני:"ולא תענישו אותי על "כבד את אביך ואת אמך..." היא הפסיקה אותי.

מלאכית:"היינו מענישים אותך אם הוא היה אבא שלך"

אני:"אבל הוא אבא שלי לא??"

המלאכית לא ענתה היא נעלמה ואני חזרתי להכרה מלאה.

התעוררתי והפרצוף הראשון שראיתי זה היה של רן הוא העלה בי חיוך לא אמרתי מילה פשוט חיבקתי אותו חזק וככה הוא אותי.

רן:"יפה'שלי מה קרה?"

אני:"הכול קרה!"

זכרתי את החלום וזה מה שהפחיד אותי היא התכוונה זה שאולי אבא שלי הוא לא אבא שלי?

לא הבנתי כלום\ לא ידעתי מה לעשות התנחמתי בזרועתיו של רן אבל הוא לא ויתר הוא רצה לדעת מה קרה לי-

רן:"מה יש?"

"מה זה הסימן הזה שיש לך על הלחי?"

אני:"אבא שלי"

רן:"מה??הוא הרביץ לך?"

אני:"כןן"

רן:"למה??" הוא שאל מופתע.

אני:"כי אמרתי לו על זה שלא אכפת לו מאיתנו ושאני מצטערת שהוא אבא שלי ועוד כמה דברים שכנראה פגעו בו..."

רן:"אני לא היתערב כי אלו ההורים שלך אבל את חייבת להגן על עצמך!"

"תגידי לי אם זה יקרה שוב טוב?"

אני:"אני מבטיחה" חיבקתי אותו והוא אותי

"תודה על הכול חיימ'"

רן:"אין על מה"

אבא נכנס לחדר וסימנתי לרן לצאת הוא נתן לי נשיקה לעד אבא וגם אני לו-

אבא:"אני מצטער"

אני:"תראה מה עשית לי לפנים!"

"לא ידעתי שאתה כזה"

אבא:"גם אני לא ידעתי שאת כזאת"

אני:" אל תנסה להחזיר לי באותו מטבע"

"אני מוכנה לסלוח לך אם תענה לי על משו.."

אבא:"מה כל דבר"

הוא התיישב על המיטה ליידי.

אני:"אני רוצה שתגיד לי ת'אמת"

אבא:"אני מבטיח"

אני:"כשהתעלפתי חלמתי על מישי שאני לא מכירה היא אמרה לי שאני לא הבת שלך.. זה נכון?"

אבא:"מה פתאום! את רואה?אנחנו מנסים לסדר את היחסים בנינו ואת מעלה את השאלה הטיפשית הזאת!"

אני:"למה אתה מתעצבן?"

"מה אמרתי לא בסדר?"

"למה אתה לא עונה לי?"

"זה נכון!"

אבא:"לא זה לא! את הבת שלי וזהו...!" הוא התעצבן.

אני:"בסדר אני כל כך מקווה שזה נכון"

אבא ניגש לחבק אותי חיבקתי אותו הוא אבא שלי-

הרגשתי כאילו אני מחבקת אדם זר לא הרגשתי שהוא אבא שלי ולדעתי הוא שיקר לי את זה הוא ידע שהוא לא באב שלי יש לו כוונות נסתרות ואני לא רוצה לדעת מהן-

אני:"אני רוצה לישון טוב?"

אבא:"טוב ביי מתוקה" הוא אמר בחיוך צבוע.

"אני הולך לפגישה ואז ל..אורליה" הוא אמר בהיסוס את השם של השכנה

אני:"ביי" התעצבנתי למה הוא שוב הולך לשכנה המעצבנת הזאת זה רק גורם לי לחשוב יותר ויותר שהילד הזה הוא גם שלו.

התכסתי בשמיכה שמעתי טריקת דלת והבנתי שאבא הלך יצאתי מהמשמיכה והחלפתי בגדים-

גינס בהיר עם שרשראות כסופות וכיסים חמודים בכמה צדדים וטוניקה פסים לבנה - כסופה ונעלי בובה לבנות.

התיישבתי לראות טלויזיה ואז קיבלתי הודעה מרן:"יפשלי, 10 דקות תיהי בחוץ"

החזרתי לו הודעה:"מואהה3> מתה לראות אותך אני 10 דקות בחוץ:-*"

עד שיעברו ה-10 דקות זפזפתי בין הערוצים ובסוף עליתי לחדר-

ושוב החלפתי בגדים,רציתי להראות מהממת בשביל רנושש שלי!,אויי כמה שאני אוהבת אותו!ידעתי שהוא בשבילי!

פתחתי את הארון בפעם השמינית היום....ולקחתי לי ג'ינס משופשף בהיר וגופייה לבנה ומעלייה חולצה ארוכה כסופה.

התאפרתי מלא כדי להסתיר את הלאטמה שחטפתי מאבא למרות שלא כל כך הצלחתי...

יצאתי החוצה וראיתי את רן מחכה לי לייד המכונית המהממת שלו!

רצתי אליו וחיבקתי אותו מאוד חזק עד שהוא כבר לא יכל לנשום-\

נישקתי אותו נשיקה ארווווכה שנמשכה כמעט נצח! הייתי מאושרת מאושרת ממני אין!

הוא הסתכל עליי במבט ערממי ובחן אותי ואחרי דקה אמר לי:"וואי איזה כוסית" וצחק ואני איתו.

הוא פתח לי את הדלת של המכונית איזה ג'נטלמן!

הוא נכנס למכונית והתחיל לנסוע מדי פעם הא נגע לי ברגל בצורה טיפה מציקה כאילו אנחנו זוג שנשואים 30 שנה! 

אבל זה לא היה כזה נורא מדי פעם כשהוא העלה הילוך הוזזתי לו את היד והוא הבין את המסר ולא נפגע...

רן התחיל להתעניין ושאל- 

רן:"מה אבא שלך אמר לך?"

אני:"כלום הוא בסך הכל התנצל וביקש שאני יסלח לו"

רן:"אני שמח!,ואני כבר פחדתי להשאיר אותך איתו לבד שם שלא ירביץ לך שוב..."הוא אמר בקול מודאג

אני:"לא אל תדאג לא ניראה לי שהוא יעשה לי עוד פעם משהו כזה"

רן:"אני מקווה בשבילך"

זה פשוט נפלט לי הרגשתי שהייתי חייבת לספר לו את זה הייתי חייבת לו את זה.

אנחנו זוג ואנחנו צריכים לשתף אחד את השני..וזה פשוט נפלט לי, היה קשה לי להגיד את זה אבל אמרתי-

אני:"אני חושבת ששאני לא הבת שלו"אמרתי את זה והורדתי את הראש

רן:"מה?"הוא אמר מופתע ועצר את האוטו בצד הכביש.

אני:"כן, אני כמעט בטוחה בזה"

"שמת לב שאני לא שומה לו?"

"לא אכפת לו ממני זה נראה לי הכי הגיוני!"

רן:"את בטוח טועה,לא יכול להיות שאת לא הבת ששלו,הוא בטוח כבר היה אומר לך"הוא אמר מהסס

אני:"אפילו אתה מהסס אתה לא מאמין למה שאתה אומר..בנינו אנחנו יודעיםש מה שאני אומרת זה נכון!"

"ואני מתחילה לפחד מזה.."

רן:"אל תפחדי.. אניא נסה לברר איתך את זה"

אני:"תודה, זה בטח סתם שטיות"אמרתי בביטחןו למרות ששמתי לב שגם הוא קצת מהסס בקשר למה שאמרתי לו...

ניסיתי להיות אופטימית באותו הרגע ואפילו הצלחתי=]

"טוב אנחנו ממשיכים?" שאלתי

רן:"כן יפשלי"הוא אמר ונישק אותי נשיקה ארוכה אפילו יותר מהקודמתת!

הייתי מאושרת כאב לי לחשוב שיש סיכו שאבא שלי הוא לא אבא שלי אבל באותו רגע זה היה רק אני ורן ושום דבר לא יכול להרוס לנו את זה!

רן התחיל להגביר מהירות-

אני:"תאט זה כביש מהיר"

רן:"מה אכפת לך הכביש ריק.."הוא חייך

אני:"אבל בכל זאת זה מסוכן.."

הוא לא האט וויתרתי כי באמת הכביש היה ריק פתאום משום מקום הגיעה מכונית שגם נסעה במהירות מופרזת, אנחנו לא הצלחנו לעצור את המכונית וגם המכונית השנייה זה היה צפוי לא  היה מה לעשות אם זה פשוט התחבאנו הגנו על עצמנו לא שזה למרות זה לא ממש עזר רן הגן עליי לא ידעתי מה יקרה אבל פחדתי זה היה פחד מטורף!

לא פחדתי על עצמי פחדתי על רן אני לא אסבול את זה לאבד אותו אני מתאהבת בו זה יכאב לי סופסוף שאני מצליחה לסמוך על חבר בצורה כזאת תהרגו אותי אבל לא אותו![

"אההההההההה" התנגשנו דאמט זה כאב!

הכל התחיל באש הייתי בהכרה ומה שחשבתי עליו זה רק מה עם רן!