-כל כך קשה לאהוב-

אני מעדכנת פרק חמישי...=]

תגיבו יותררר!:)

הפרק יצא קצר סליחהר=]

אני אומרת לכם מראש חברה תכוננו

הולך להיות עוד שלושה חודשים

של הסיפור  טוויסט מטורף!

קריאה מהנה!

קמתי בבוקר- בקושי ישנתי נרדמתי והתעוררתי, כל הלילה התהפכתי מרוב מחשבות.

פחדתי שלסיוטים שלי יגיע ליאור והוא באמת הגיע.

כל ההבזקים שהיו לי באותו רגע שליאור ניסה לאנוס אותי שריאיתי שחור זה הזכיר לי את האיש שאנס את האישה בחדר זה הקשה עליי להוריד את ליאור מעליי כאשר ההבזקים הפסיקו יכולתי להיפטר ממנו כי הוא היה מסטול...

היו לי שקיות שחורות מתחת לעיינים נראתי נורא כאילו לא ישנתי שבוע.

אי אפשר לתאר את ההרגשה כשהוא נגע בי הרגשתי שנחש זוחל לי על הגוף היידיים שלו היו מחוספסות ושעירות מהפה שלו נדף ריח סגריות ואלכוהול, כל כך הצטערתי שעישנתי הרגשתי מכורה וכל הזמן רציתי תעסוקה עם הפה.

היה לי כאבי ראש חזקים כנראה מהסיגריות כי עישנתי פעם ראשונה אתמול אבל החלטתי בכל זאת לבוא לבית ספר רציתי לדבר עם עדי לספר לה מה קרה ולא ידעתי אם אני מסוגלת להיזכר בזה שוב רציתי לשמור את זה לעצמי שאף אחד לא יידע איזה נבוכה הייתי! 

ישבתי מול הארון ולא השקעתי יותר מדי שמתי גינס וגופיה לבנה עם הדפס חמוד על החלק הקדמי בחולצה סידרתי את השיער לא יותר מדי שלא יראה מושקע מדי והתאפרתי הרבה אבל עדין רציתי להסתיר את השקיות שיש לי!

הלכתי למטבח אבא כבר יצא לעבודה לא היה לי חשק להכניס כלום לפה רציתי שהאדמה תבלע אותי רציתי למחוק לי מהזיכרון את מה שקרה אתמול.

שתיתי נס אפילו לא לקחתי את האוכל שעמית הכין לי, התחננתי ממנו שייקח אותי לבצפר כי פחדתי להיתקל בליאור...

הגעתי לבית ספר נישקתי את עמית לשלום והלכתי לכיוון הבצפר פתאום מישו נגע בי בכתף פאק פחדתי להסתובב לאחור כל כך פחדתי שזה יהיה ליאור!

הסתובבתי לאחור מבוהלת ולמזלי ראיתי שזאת אביב, כמה זמן  לא ראיתי אותה לפני שנתיים היינו החברות הכי טובות במשך 4 שנים ועכשיו אנחנו בקושי מדברות.

בהתחלה הייתי קצת נבוכה לראות אותה בכל זאת כל כך הרבה זמן לא דיברנו ופתאום אני רואה אותה לא הרגשתי כרגיל אבל כל כך שמחתי שזאת היא ולא ליאור-

אביב:"היי מה קורה?"

אני:"הכול בסדר"וחייכתי חיוך מטופש מרוב שהייתי נבוכה.

"ואת?"

אביב:"גם! כמה זמן לא דיברנו!" היא העלתה חיוך גדול תמיד היא הייתה ילדה יפה מאוד:

יש לה שיער ארוך עד הטוסיק שטני בלונדיני והתלתלים שהיו לה בקצה השיער היו ממש בצבע זהב עיניים חומות דבש והיא התגאתה מאוד בכושר הריקוד המדהים שלה כי רקדה נהדר!

  תמיד חשבנו שנשאר חברות טובות לנצח אבל אז הכרתי את עדי והיא הדס אז זה שינה את פני הדברים=]

אני:"כן! אני מאוד מתגעגעת לשיחות שהיו לנו" צחקנו והתקדמנו ביחד לעבר השכבה כי היא לא איתי באותה הכיתה.

...:"מורן!" צעק לי...ליאור מרחוק הוא רץ ואני סימנתי לאביב להתקדם מהר יותר היא ראתה שאני מבוהלת והיא חשבה שאנחנו חברים וופשוט רבנו הסברתי לה שלא והיא התעקשה לדעת מי זה בשבילי אבל היא כבר לא חברה שאני יכולה לסמוך עליה אז לא סיפרתי לה.

נכנסנו לשרותים של הבנות שאני בשיא הפחד נישמע הצלצול ואביב התקדמה לכיתה אני נשארתי בשירותים לעוד כמה דקות לסדר את האיפור והשיער הסתכלתי שהמסדרון התרוקן והמשכתי לעבר הכיתה ופתאום מאחורה תפס אותי ליאור הייתי כל כך מבוהלת שהתחלתי לרוץ בכל הכוח והוא אחריי הוא תפס אותי מאחור בשיער והצמיד אותי לקיר וכמעט חנק אותי-

ליאור:"אני זוכר בערך מה קרה אתמול ואני נשבע לך שאני יצליח פעם הבאה אם את לא סותמת הפה המסריח שלך"

השתתקתי לא הצלחתי להוציא מילה מהפה כל כך פחדתי, פתאום הוא ליקק אותי בצוואר נגעלתי-

אני:"תעזוב אותי!"צעקתי בכל הכוח.

ליאור:"שתקי"הוא צעק והפעם הוא כן חנק אותי עד שלא יכולתי לדבר..

כשהוא הרפה צעקתי הצילו כי הוא עדיין החזיק בי הפעם זה היה נראה שהוא עומד להרוג אותי הוא חנק אותי ופתאום נזכרתי כשאני ואביב היינו חברות טובות היינו רבות אחת עם השנייה מכות בצחוק היא תמיד הייתה חזקה ממני והיא עזרה לי להרביץ יותר חזק והייתה פעם אחת שהיא הסבירה לי מה בדיוק לעשות כשבנים מתעסקים איתנו:

לתת בביצים והכי חשוב ישר לברוחחחחחחחחח!

כשהיה נראה כשליאור בדיוק בשיא לחנוק אותי ננתי לו בעיטה הכי חזקה שיכולתי לביצים הוא התקפל וידעתי שאני ישלם על זה ביוקר ושהוא לא יוותר לי ככה אבל באותו רגע לא יכולתי לחשוב על כלום לא הפסקתי לחשוב על הבעיטה הוא התקפל כל כך היה נראה שהוא הולך להתעלף אני לא יכולה להגיש שלא לא עלה לי חיוך=] אבל מרחוק שמעתי אותו אומר לי שזה לא יגמר ככה כשהוא אכול מכאב.

רעדתי פחדתי ידעתי שאני חייבת לספר את מה שקרה למישו אני לא יכולה להשאיר את זה לעצמי אחרת ליאור ינסה לאנוס אותי שוב ובפעם הבאה הוא בטח יצליח.

החלטתי לא להיכנס לכיתה כי גם ככה היה עוד 15 דקות.

קלטתי מרחוק איזה ילד מעשן ניגשתי אליו וביקשתי ממנו סיגריה הוא היה נחמד והוא נתן לי סיגריה והדליק לי אותה התחלתי לעשן לא הרבה זמן כדי שלא יהיה לי ריח בולט מדי של סיגריות קניתי מסטיק בקפיטריה כדי שיעבור לי הריח והטעם כי לא רציתי שעדי תדע שאני עישנתי אני לא רוצה לדעת מה היא תחשוב עליי.

היה צלצול ניגשתי לעבר הכיתה עדי בדיוק יצאה מהכיתה וניגשתי אליה-

אני:"עדיי!אני חייבת לדבר איתך!"

עדי:"מה יש??איפה היית?למה לא נכנסת לשיעור?"

אני:"אני חייבת צלספר לך משו"

עדי:"טוב בואי לקפיטריה"

אני:"לא אי אפשר בואי לשרותים!" ופה היא ככבר ראתה שאני נורא מבוהלת אז היא ניגשה איתי לשרותים לא יכולתי להוציא את המילים היה לי כל כך קשה להיזכר בזה פחדתי להיזזכר עצמתי את העיינים חזק באמת שניסיתי לדבר לא הצלחתי פתאום היו לי סחרחורת אני לא יודעת אם זה מהסיגריה אבל באמת שלא הרגשתי טוב!

כנראה שהתעלפתי-

"תשתתקיי!"

"דייי! אני מתחננת!"נשמע קול של אישה בוכה.

"אני לא אספר כלום"היא היתה כל כך מפוחדת.

"תשאי בתוצאות!"

"איזה תוצאות?? היא לא הבת שלך וזהו"

זה שוב היה החלום ראיתי את החלום את כולו אבל עדיין הכול היה מטושטש-

פתאום ניגשה הילדה לחדר שבו הכול קרה אני יודעת שאני מכירה את הילדה אבל עדיין לא הצלחתי לראות את הפנים שלה הכול היה מטושטש-

....?היא אמרה שם של מישו בכל כל כך מתוק נראה שהיא עומדת לבכות.

"צאי מפה!"

האיש צעק עליה אבל לא דחף אותו או הרביץ לה הוא אהב אותה.

כשהיה נראה שהכל מפסיק להיות מטושטש התעוררתי מהסיוט הנורא הזה ותאמת לא רציתי לדעת מי זה כי אני יודעת שזה מישו שאני מכירה ואני מפחדת להיפגע עוד יותר!

מצאתי את עצמי על עולקה בחדר של האחות בבצפר התעוררתי עדי הייתה לעדי האחות בדקה כמה דברים ואני נשארתי לעד עדי-

עדי:"איזה מזל שהתעורתתת! כל כך דאגתי לך!"

אני:"מה קרה לי?"

עדי:"היינו בשרותים ורצית לספר לי משו התחלת להגיד משו על ליאור לא הרגשת טוב ואז התעלפת!מה שלומך עכשיו?נשארתי איתך כל הזמן כל  הזמן כל כך דאגתי לך!"עדי אמרה עם פנים כל כך מודאגות.

אני:"תודהה ממש לא התכוונתי להדאיג אותך..."

היא הפסיקה אותי אומרה:"ברור תמיד"

היא חיבקה אותי חיבוק כל כך גדול ואוהב כל כך שמחתי שהיא חברה שלי וידעתי שאני יכולה לסמוך עליה בהכול!

יצאנו מחדר האחות והאחות ניסתה לתפוס את אבא שלי אבל היא לא הצליחה היא סיפרה לו מה קרה אבל הוא אמר שהוא לא יכול לדבר כי הוא בפגישה כל כך התאכזבתי ממנו כי הרגשתי שלא אכפת לו ממני אבל אני רגילה וגם ככה הרגשתי יותר טוב אז זה לא שינה לי.

שיחררו אותי מוקדם יותר וגם את עדי כדי שתלווה אותי-

עדי:"מה רצית לספר לי בשרותים?" הפעם החלטתי לספר לה אני חייבת לספר לה אבל נזכרתי במה שליאור אמר.

זה לא משנה אחרת לא יהיה מי שיעזור לי!

אני:"קשה לי לדבר על זה"השפלתי את הראש.

עדי:"מה קרה תספרי לי"

אני:"אתמול אצל ליאור.. ליאור ניסה..לאנוס אותי.."

עדי:"מהההה??"היא פשוא צרחה.

"אני יהרוג אותו אני לא מאמינה"

"והוא הצליח?"

אני:"לא הוא היה שתוי אז הצלחתי להוריד אותו ממני הוא הספיק להוריד לי את החולצה והוא הוריד את המכנס"

"אני כל כך שמחה שהוא לא הצליח אני לא רציתי שהפעם הראשונה שלי תיהיה איתו!"

עדי:"כשאני אראה אותו אני לא מאמינה את חייבת לספר לעמית אם את לא מספרת אני מספרת ואין על מה להיתווכח!"

אני:"לא!!! הוא איים עלי שאם אני יספר למישו הוא ינסה לאנוס אותי ובפעם הבאה הוא יצליח!"

עדי:"צריך להתלונן עליו במשטרה עכשיו כלום לא מעניין אותי! זה מה שאננחנו עושות תיהיי בעניינים עכשיו בואי לעמית!!"

ניסיתי להשחיל מילה אבל היא לא הסכימה להתווכח אפילו לא עוד מילה בנושא כי היא דאגה לי למרות שאני יודעת שאנחנו עושות את הדבר הנכון אין לי הרגשה טובה! אני מפחדת כל כך ממה שיקרה אני כל כך מפחדת!

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי אני מעדיפה למות מאשר שיאנסו אותי!