לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיים נסתרים, מציאות מקבילה


בלוג #2. אישי, אמיתי וללא מעצורים.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2008

קצת הרגיזו אותי היום


כמה שיכול להיות כיף עם המשפחה,
ככה זה יכול להיות מרגיז.

אני לא בניוה להיות איתם ככה כ"כ הרבה,
זה נשמע רע, אבל אני כ"כ מעדיפה את הבית לעצמי,
או לעצמי עם חברות...
לא עם המשפחה =\



אני מקווה שמחר ישפר את ההרגשה,
כזה, ניקוי ראש קטן,
במיוחד שזה לא באמת בית ספר,
זה טיול,
אז אפשר לחכות לזה,
ואז סוכות, אז גם אם יהיה רע,
אפשר להתנחם בעובדה הזאת.

הענין, הוא המחשבה על אחרי סוכות,
על החודשיים האלה שהולכים לבוא עלינו,
ועלי, שאני אצטרך להשקיע בטירוף.
זה כ"כ לא אני, אבל אני די חייבת את זה.
זה ממש מקומם אותי המחשבה על הענין הזה,
ועוד יותר מרגיז, זה שאני יודעת שאני אחראית חלקית לענין,
ועדיין לא מענין אותי יתר על המידה \=

זו בעיתיות של עצלנים לא אכפתיים,
רק שמסתבר שכן קצת אכפת לי.
=\



שישי היה כיף,
תמיד נחמד להכיר אנשים חדשים,
הבעיה, שלא קורה עם זה כלום,
אני צריכה לעשות שינוי כבר הרבה זמן וזה פשוט לא קורה,
אני צריכה מישהו שיגרום לי לעשות את זה,
לבד אני פשוט לא מסוגלת,
ולבקש עזרה? תשכחו מזה.

פסיכולוג אחד בעולם יקנה לעצמו ווילה מטורפת בזכותי יום אחד..

בנתיים,
מעבירים את הזמן ומחכים למחר,
וקלישאתי, אבל 'מחר יהיה יותר טוב את תראי,מחר יהיה יותר טוב בשבילי'.

נכתב על ידי , 11/10/2008 18:17   בקטגוריות אני, התחלה חדשה, חברים, משפחה, בית ספר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



2,492
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMe,Alone אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Me,Alone ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)