Every hurricane gets its name from a girl like this

פשוט צריך להתרגל, אני מניחה.

לדבר עליו עם אנשים ולקרוא לו "החבר שלי"

ואז להיזכר שנפרדנו, בעצם,

ולומר "האקס",

אבל האקס זה תמיד שחר,

אז אני פשוט קוראת לו בשמו הפרטי.

וכשאני קוראת לו בשם, אני מתקשה להיזכר מי הוא.

בהשפעת אשת שלחתי לו סמס וביקשתי שלא יעדכן אותי במה שקורה איתה.

למרות שרציתי להיות הראשונה.

למרות שאמרתי לו שאם הוא נפרד ממני הוא חייב ללכת על זה.

אני לא באמת רוצה לשמוע.

לפחות לא עכשיו.

אני מנסה לחשוב על זה שיום אחד נדבר שוב,

כמו שעכשיו אני ושחר מדברים שוב,

אבל אני לא רואה את זה קורה.

מישהו שחלקתי איתו כל כך הרבה,

יותר משתי יציאות לתל אביב ושבועיים של ביחד,

מישהו שבאמת הראיתי לו מי אני,

את הילדה הבעייתית שצועקת ובוכה

אבל יודעת גם לצחוק ולעשות שטויות,

אני לא יודעת איזה פנים להראות לו.

עשיתי צעד, אחרי כמה סמסים ושיחת טלפון אחת מיותרת,

ומחקתי את המספר שלו.

אני לא בטוחה כמה זה יועיל, אני חושבת שאני יודעת את המספר הזה בעל פה,

אבל אני לא אבדוק אם אני זוכרת.

אני פשוט אתן לזיכרון-חצי-זיכרון הזה לדהות,

עד שאני ארגיש טוב מספיק.