למחרת
נכנסתי לכיתה.
-מוקדם יחסית, עוד לא היה צלצול- אמרתי לעצמי.
ראיתי שרק אני וליאן הגענו בשעה כה מוקדמת.
"מור?" שאלה.
נעמדתי לידה.
מור:"כן"
ליאן:"אני צריכה לדבר איתך"
מור:" ליאן, תשמעי, אני-"
ליאן:" אל תקטעי אותי" היא הרימה את קולה.
מור:" את זו שקטעה אותי! את אפילו לא התחלת לדבר!" זעמתי כ"כ.
ליאן:" תגידי, מי את חושבת שאת?! מפלרטטת עם חבר שלי ומעיזה להתחצף אליי!"
מור:" דברי כבר" אמרתי. ניסיתי להשאר רגועה למרות שרתחתי.
ליאן:" אני חברה של דוני כבר שנתיים. הוא חבר שלי, ואני לא אתן שמסכנה כמוך תחבל בזה. זה מובן לך? לי יש פה מעמד. לך יש אגו של נמלה, ופנים של בתולה מסכנה."
פערתי את פי.
מור:" אמרו לי שהאייקיו שלך גבוה, זה לא נראה כך"
עכשיו היה תורה לפעור את הפה.
ליאן:" טוב, בסדר. אבל אני מזהירה אותך" אמרה ויצאה מהכיתה בשלווה.
היא השאירה שובל של ריח נעים של בושם יוקרתי.
-אני עוד אראה לך, 'אגו של נמלה עלק'.
~ בינתיים בבית של ליאן, ההורים בחדר~
"קארין, אלה המסמכים, תעודות לידה של ליאן והכל והכל. אני עכשיו חייב ללכת לעבודה. נדבר אח"כ יקירה" אמר בן, אבא של ליאן.
קארין חיכתה עד שהוא יצא.
לפתע דמעות יצאו ממנה, והיא בכתה.
-למה עשיתי את זה- חשבה לעצמה.
היא קרעה את המסמכים.
"לעזאזאל!מה את עושה?!" צעק בן שנכנס.
היא כיסתה את פניה בידיה.
"שכחתי את המפתחות של האוטו" אמר.
היא שתקה.
"קארין, למה?! למה??" הוא שאל.
לפתע קארין נפלה על הריצפה, מחוסרת הכרה, עייניה נפוחות ופניה רטובות מבכי.
~הצלצול נשמע בביה"ס~
לא יכולתי להביט בדוני.
לא רציתי שוב להתווכח עם ליאן, לא היה לי כוח.
"מור?" הוא שאל.
מור:"דוני, בבקשה, אני לא רוצה לדבר איתך."
דוני:" אבל למה?"
מור:" יש לך חברה, והיא קנאית"
דוני:" אז אני אדבר איתה" הוא אמר וקם אך עצרתי אותו.
מור:"לא! לא, בבקשה, אני מבקשת ממך, אל תעשה את זה!" הרגשתי איך גרוני נחנק.
הוא תפס את פני בידיו.
"אני לא פוחד ממנה" הוא לחש ונישק אותי.
זו הייתה הנשיקה הכי מדהימה שהייתה לי בחיי.
לפתע שמעתי בום חזק.
התנתקנו וראינו את ליאן, היא זרקה כיסא לעברנו והוא פספס אותי רק בכמה ס"מ.
פניה היו חתומות בכעס נוראי שאי אפשר היה לתאר.
היופי שלה הפך לחייתי ביותר.
מאחוריה עמדו טור של בנות שפוטות שלה.
מעיין קמה.
"שלא תעזי לגעת בה, חתיכת זונה!" צעקה מעיין ודחפה את ליאן.
מעיין היא נערה חזקה, חזקה וגברית.
מעיין לסבית. היא בעלת שיער שחור קצוץ ו 3 קעקועים.
פעם היא אהבה אותי, אבל זה עבר לה.
אני גם לא מכוערת. אני דווקא יפה. כולם אומרים כך.
ליאן נפלה אך מייד קמה ורצה לשירותים.
הרגשתי אשמה אז רצתי אחריה.
כולם קראו "מכות מכות" אבל התעלמתי מהכל.
נכנסתי לשירותים.
ראיתי אותה שם.
היא חייכה בשלווה כה גמורה שזה הפחיד.
"חיכיתי לך" היא אמרה, מבטה טורף.
היא הוציאה אקדח וכיוונה אותו עליי...
ילדה עם כנפיים (:
בפרק הבא
...: "אני מצטער אדוני, אבל היא בתרדמת"
...:"אני לא רוצה לראות אותך! אני לא רוצה לראות אף אחד!".
...:" אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
