שלום! קוראים לי דיאנה ואני בת 17.
אני בכיתה י"ב ואת הסיפור הזה כתבתי לפני שנה עם ידיד.
כתבתי אותו עד פרק 20, ועכשיו התחלתי את פרק 21 ואני כבר מסיימת אותו.
אני אנסה כל יום לפרסם פרק או אפילו שניים.
אולי אני לא אעדכן יום או יומיים-ואולי יותר, אל תחשבו שאני מזניחה.
פשוט יש מלא חומר להשלים מהשביתה ויש בגרויות ואני גם עובדת מלא.
אז אני מקווה שתהנו ותגיבו.
אני מוכנה לכל ביקורת שהיא, אם היא טובה או רעה.
תגובות נאצה יימחקו.
=פרק 1=
הבטתי במסך, משותקת לגמרי.
-איך יכולת?- חשבתי לעצמי.
לא האמנתי.אני סמכתי עליו, חשבתי שהוא אוהב אותי.
הדמעות זלגו מעייני כמו נהר, ולא יכולתי לעצור, לא רציתי.
"תהני חמודה" אמרה לי אמא ונשקה לי בלחי.
יצאתי מהמכונית לביה"ס החדש.
" היי מור!"אמרה לי מעיין, החברה הכי טובה שלי.
" מעיין יוו אתה כבר פה" אמרתי וחיבקתי אותה.
היה צלצול.
"אני צריכה לשירותים" אמרה מעיין ורצתה לעבר השירותים.
רצתי לשיעור הראשון שלי.
לפתע נתקעתי במישהו.
"סליחה" מלמלתי והמשכתי לרוץ.
"היי! חכי רגע!" מישהו קרא לי, עצרתי והסתובבתי.
זה היה בחור יפייפה.
עיינים כחולות, גבוה, חטוב עם שיער בלונדיני קצוץ.
תיקייה עם דפים היו מפוזרים על הרצפה.
-כנראה הפלתי אותו- חשבתי לעצמי.
"כן" אמרתי ולא שמתי לב איך קולי רעד.
"את מתכוונת לעזור לי עם זה?" שאלה והצביע על הדפים.
"אה-כן, בטח, א-אני אאחר לשיעור אבל לא משנה" השבתי והתקרבתי אליו.
שנינו כרענו והתחלנו לאסוף את הדפים, כשלפתע ידו נתקלה בשלי.
הרגשתי את לחיי בוערות.
הרמתי את מבטי.
הוא חייך.
"אני דוני" אמר והושיט את זה.
"מור" לחצתי את ידו.
באיזו כיתה את?" שאל.
" י 2" השבתי.
"וואלה! גם אני, בואי, יש לנו שיעור מתמטיקה" אמרה והלכנו.
לפתע הוא תפס את ידי בעדינות והחזיק אותה.
"מה..מ-ה אתה עושה?" הרגשתי את לחיי בוערות עוד יותר.
"כדי שנהיה ביחד כשהמורה תצרח עלינו כי איחרנו" הוא חייך והעצמתי את אחיזתי בו.
נכנסנו.
"גיא! א- אוי! אתה כנראה התלמידה החדשה" אמרה המורה.
"כן גברת בראון" השבתי.
"טוב, אני סולחת לך ולגיא, אבל פעם ראשונה ואחרונה. מור, שבי ליד גיא בינתיים" אמרה.
התיישבנו.
הסתכלתי סביב.
מעיין ישבה וחייכה חיוך ענק אליי.
אך לידה ישבה ילדה יפייפיה, שנעצה בי מבטים כה זועמים.
לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
היה להגוף מושלם, עם שיער חום-שחור בהיר ארוך ועיינים כחולות-טורקיז.
השפלתי את מבטי.
הצלצול נשמע.
כולם יצאו בדהרה.
מעיין קמה וחיכתה לי.
הילדה היפה ניגשה אל דוני ונשקה לו על הלחי.
הבטתי בהם, מאוכזבת.
קמתי אחרי מעיין ויצאנו.
הרגשתי צביטה.
-אני לא מכירה אותו,- חשבתי.
"מור? מה קורה לך?" שאלה מעיין.
"כלום."
מעיין:" ראיתי אותכם"
מור:" אוי מעיין, אל תתחילי. בבקשה"
מעיין:" מור"
מור:"מה?"
מעיין:" אני החברה הכי טובה שלך"
מור:" טוב. אז נתקלתי בדוני."
מעיין:" ראיתי"
מור:" את-"
מעיין:" בדיוק יצאתי מהשירותים"
מור:" שיהיה. אבל ראית, יש לו חברה"
מעיין:"מי? ליאן?"
מור:"קוריאם לה ליאן?"
מעיין:"כן. סנובית עם רמת משכל של בנייני עזריאלי"
מור:" וואו."
מעיין:"כולם רוצים אותה"
מור:" אל תכלילי"
מעיין: " אפילו הבנות!"
מור:" איכס-פוי. על מה את חושבת?"
מעיין:" מור. דיברנו על זה כבר"
מור:" מעיין-"
מעיין:"הנה דוני"
"היי" אמר דוני.
"היי" השבתי.
מעיין סימנה לי שהיא הולכת והנהנתי.
התיישבנו על הספסל בחצר.
"מור, זה לא מה שאת חושבת שזה" אמר.
מור:" אתה לא חייב לי כלום. אתה לא מכיר אותי, זה בסדר."
דוני:" פשוט... היא חברה שלי, אבל בזמן האחרון אנחנו רבים כל הזמן"
מור:" מה זה משנה. למה אתה מספר לי את זה"
דוני:" כי...לא משנה"
מור:"דוני"
דוני תפס את ראשי בידיו.
הבטתי הצידה.
ראיתי את ליאן עומדת שם.
"דוני..." לחשתי.
"מה?" שאל.
"אל תעשה לי את זה, בבקשה. אני לא רוצה להיות לא מקובלת בחברה- אני לא רוצה שליאן תעשה עליי חרם" אמרתי.
דוני:" מה, אנחנו בגן?" הוא עזב אותי.
"לא. פשוט ליאן מסתכלת עלינו, והיא מקנאה. אז די." אמרתי.
הוא הסתובב אבל היא כבר רצה משם.
" אני מצטער" אמר.
"זה בסדר" הנהנתי.
בפרק הבא
....:"אני צריכה לדבר איתך"
-
-
... קרעה את המסמכים.
...:"לעזאזאל! מה את עושה?!"
תגיבו, תעבירו ביקורת, הכל יתקבל בברכה [:
ילדה עם כנפיים (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
