הילדה הטובה של השכנים

פשוט רע.

ואני לא יכולה עם זה יותר.

נמאס לי מהכל.

מעצמי .

מהכלללל !

בא לי לצרוח..

לבכות..

אני לא מסגולת יותר..

ואף אחד לא יודע..

כי אני תמיד צרכה לעודד את החברות שלי..

הרי להן יש אהבה ..הן נפגעות.. אני לא..

ברוב חוצפה הן נוהגות לבכות לי שהן נפרדו מהחבר ואני צרכה לנסות לשכנע אותן לשכוח ואז הן

אומרות לי בעצבים

"קל לך להגיד ! את לא יודעת מה זה לשכוח.."

וזההה מעצבן אותי !

אני נפגעתי מילד אחד לפני שנתיים בדיוק ואני לא התגברתי עליו לגמרי וזה פוגע בי כל הזמן לראות אותו

עם אחרות..אבל הן לא יודעות את זה.

הכל בגלל המסכות האלה שלי..

תמיד צרכה להראות שהכל בסדר..

אסור לבכות מול אחרים..

בא לי לבכות ושכולם ידעו.

ידעו שגם לי רע..

שגם לי כואב..

שגם אני בן אדם שרוצה בדיוק כמוהם..

אני לא היועצת שלהן..

אני חברה להן ..והן לא תמיד מראות את זה..

אין לי אף אחד.

אני לבד.

וזה נמאס