theres beauty in the breakdown

הם נפרדו..

אני עדיין קצת בשוק,

כאילו ההורים שלי - אחרי 15 שנה שאני מכירה אותם ב-י-ח-ד..

נפרדים.

זה כ"כ מוזר

והעניין הוא..שאנחנו לא מדברים על זה,

לפחות אני לא. אנחנו המשפחה הכי פתוחה בדרך כלל

אבל נמאס לי לבכות על זה, כבר כואב לי לבכות על זה..אז אני לא מדברת.

כי כשאני חושבת על זה לשניה אחת יותר מדי אני לא מצליחה להפסיק לבכות.

זה לא אמור להיות ככה,

ההורים שלי אמורים להיות ביחד, אני שונאת את המצב הזה.

אמא גרה בדירה חדשה, לבנה..עם רהיטים מעץ.

מקום שהיא באמת אוהבת, היא לא באמת אהבה את הבית שלנו?

היא לא באמת אהבה את אבא?

איך נמאס לה, איך היא יכולה לעשות את זה? אחרי כמעט 25 שנה ככה?

כבר כמעט חודשיים עברו

ואני עדיין בוכה על זה בראש שלי.

ואנשים שואלים איך את, מה קורה, איך בבית..

את מי זה באמת מעניין?

אני לא הולכת לחשוב על זה,

אחרת כואב.