Loneliness is my best friend

ב3 בלילה סימסתי וכתבת שאת ערה.

התקשרתי.

סיפרתי לך.

שפתאום היה משהו בטוויזיה וזה הזכיר לי אותו.

ופתאום כל הספקות והרגשות והפחדים.

ואמרת שאת עייפה מידיי ובואי נדבר מחר.

אז ביי.

והינה אני כותבת.

שנזכרתי בו.

אני מחפשת דרך לברוח מהצרות, מהמחשבות.

שקשה לי.

את מבינה את זה, אני יודעת שאת מבינה.

ומה את אומרת לי?

שעדיף "Hot".

נכון שקשה לך,

גם לי קשה.

וכשלה קשה, את עוזרת.

ומה אני? פולנייה.

כי אני לא אומרת.

אבל לא נעים לי לומר שוב ושוב כמה את מזלזלת ופוגעת ולא מתייחסת.

אני מרגישה כאילו חזרתי חודשיים אחורה.

דקה לשלוש בלילה.

שוב הנחתי לו לחמוק מבין אצבעותיי.

והן לא הזמינו, אפילו לא הודיעו שהן איתו.

אני נעלבתי.

נשארתי עם בחילה מהנרגילה ולב כאוב מכל הלילה הזה.

כבר נמאס לפול בשבילם, שהם לא שמים לב.

נמאס ליפול ולבקש עזרה מאחרים כדי להתרומם.

נמאס לבחור בברירת המחדל.

אני רוצה שינוי.

אני רוצה לשנות.

את עצמי, את המצב.

בחור מתולתל עם משקפיים, מערער אותי כבר יותר מחודשיים.

מה הקטע?