i'm not the way you think i am

ילדה,

איך זה לחזור לעצמך יותר?

איך את מרגישה, שהגוף שלך מתמלא קצת, ואת כבר לא שק עצמות

וילדה, תגידי לי, איך זה להרגיש שאת חייה שוב? איך זה שיש לך נשמה שוב

וילדה, תראי כמה יפה את פתאום עם הניצוץ בעיניים, משהו שהוא חדש יחסית אם אני לא טועה, כי לפני שלושה חודשים נראת כמו גופה מהלכת.

וילדה, איך זה פתאום להרגיש אחראית? ואיך את מרגישה שאת מרשה לעצמך לחשוב על דברים אחרים מלבד, התחמקויות?

ובואי הנה, נכון שזה כיף שאת יכולה ללכת לקניות לא לאגף של הילדים

ואיך זה שאת מסתובבת עם חיוך על הפנים פתאום, גם אם זה בלי סיבה

ואיך זה שחזרת ללבוש בגדים יותר צבעוניים, והרצון שלך לצאת גדל?

וילדה,

למה את משתמשת בכל כך הרבה איפור? ממי את בורחת?

וילדה, למה את ממהרת להגיע הביתה ולהינעל בחדר

וילדה, למה מוחבאים לך מספריים במגירה של השירותים?

על מי את עובדת שאת אומרת שהכל טוב, אם את בכלל לא מאושרת

וילדה, תרשי לעצמך קצת יותר, תראי לעולם מי את

תראי לעמך מי את

כולם יודעים שאת מסוגלת ליותר, אף אחד לא ביקש ממך שתהיה דוגמנית מצליחה

רק שתצמאי את הבעיה

תסבירי למה לא טוב לך,

ילדה,

למה את לא מאושרת?

יש לי הורים נאצים ואני שונאת אותם עכשיו כמו שלא שנאתי אותם בחיים שלי.

שיפסיקו לכלוא אותי

שיפסיקו להאכיל אותי

שיפסיקו להעיר

שיפסיקו להציק לי

שיפסיקו להתערב בכל דבר

שיפסיקו להתקשר כל שנייה

שיפסיקו לדפוק לי את החיים

שיפסיקו להרוס לי כל דבר טוב שמצליח לי

אני חוזרת לאותו מצב שהייתי שקועה בו חודשיים שלושה אחורה..

ובינתיים אני לא מוצאת בזה שום דבר רע.

רזון.

ה.מ.א.ה

אוי כל כך.

בא לי לבכות עד שאני אתייבש,

ובא לי לחתוך את עצמי עד שאני אשכב מוטלת על הריצפה מחוסר דם,

בא לי לקפוץ מגשר גבוה בלי להרגיש את הנפילה בסוף,

או לדפוק לעצמי כדור בראש,

בא לי לעלות על במה ולשיר בלי שאף אחד ישמע אותי,

בא לי ללכת לשופינג מטורף רק כדי לקוות ששלושים וארבע עדיין עולה עלי,

בא לי להקיא את כל מה שיש לי בפנים בין היתר גם את הנשמה שלי,

בא לי לטוס מפה כמה שיותר מהר,

ובא לי להישאר פה לתמיד,

בא לי להיתקשר אלייך ולבכות ושתבין כמה קשה לי,

בא לי שתבין כמה קשה לי,

וזה הכל בגלל שהבטחון העצמי שלי ירד למתחת לפני האדמה,

והמשקל שלי עלה, והשומן מציף אותי