אני יודעת שזאת לא הדרך.
ואני יודעת שזה לא ייפתור את בעיותי, אולי זה אפילו יחמיר אותן.
זה לא בסדר, ואם אמא שלי תגלה היא תתחרפן וזה ידאיג אותה ברמות לא נורמאליות, כבר הזכרתי פה בעבר, שיש לי בעיות גדולות עם ההורים ובמיוחד עם אמא שלי. שאני צריכה ממש להתאמץ או לעשות משהו בשביל שהם יגלו כלפיי יחס אנושי. משהו שיראה שאני באמת קיימת .
אני בורחת מהבית. תכנית, אני לא בורחת לתמיד. אני רק נוסעת לת"א שזה שעתיים נסיעה מהבית שלי ואומרת לה שאני נוסעת עם חברות לקניון הגדול. אם משהו ישתבש ואני לא יצליח לחזור לפני 9 ,אז אין לי מה לחזור הבייתה.
אני רק רוצה לראות אותו. אני כ"כ רוצה לראות אותו. אפילו להביט בו מרחוק למשך כמה שניות. להרגיש את השפתיים שלו מרפרפות על שלי, נוגעות ובעצם לא. אני רוצה להרגיש את חום גופו. ולדעת שהוא כאן, ליידי. שזה לא עוד חלום ואשלייה.
אני רוצה להיות איתו לפחות לכמה דקות. להיווכח בזה שהוא כאן, שהוא אמיתי. שבאמת קיים הבן אדם שאוהב אותי. איך שאני, עם אופי מחורבן, הפרעות אכילה, הצלקות על הידיים.
ואני נוסעת. ולא מתחרטת. וגם לא אתחרט לעולם. כי הפעם, רק הפעם, אני עושה את מה שהלב שלי מכתיב לי ולא אכפת לי שזה לא הגיוני.
אז וויש מי לאק=]
מילי3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
