Dear Diary

שאלום..

עובר עלי יום נחמד?(אפשר לומר)

אני מודאגת,ממה? לא לא מהדיאטה כביכול שלי.

דיברתי אתמול עם חברה(שהיא כבר 4 שנים אנורקסית ובולמית)

והיא התחילה לחקור אותי,כמה אני רוצה לרדת מה אני אוכלת וכולי',עכשיו בסדר היא כבר עשתה את זה פעם,

אבל היא גם אמרה שחברות שלה אמרו לה שכדאי ללכת ליועצת בנוגע אלי ואני שיכנעתי אותה שלא.

והיא גם אמרה שבטיול שאני לא הייתי בו,ק' וס' דיברו איתה ואמרו כמה שרזיתי,אני פוחדת.

ועכשיו גם אמא שלי חופרת לי על זה.על זה שאני לא אוכלת,

שאני נהייתי "שחיפית" וזה לא נכון,אני לא רזה! אני לא מקל!

ירדה לי קצת הבטן ביג פאקינג דיל,זהו לא בולטות לי העצמות

(טוב אולי שאני מתקופפת או שאני מכניסה ממש בפנים את הבטן)

אבל זהו.. אני לא אנורקסית נכון?

ודבר שלא ממש קשור,אני חושבת שירדתי עוד(ייאי)

חשבתם שאני מאושרת? תחשבו שוב!

טוב די זה הכי לא קשור עכשיו.

אין לי נשמה,אנה לקחה אותה,לאן הגעתי?

נמאס לי מהחיים,אם היה לי האומץ הייתי ברגע זה מתאבדת,אבל לא אני פחדנית כל החיים שלי אשאר פחדנית.

מה אני עושה? לצאת אני לא יכולה,אני בעצמי לא רוצה.

אני מרגישה שאנה מתחילה להשתלט עלי,להתפשט לאט לאט,כמו מגפה כמו סרטן.

ואני נותנת לה חופשי. למה לא? הרי החיים שלי לא שווים גרוש,5 אגורות הם לא שווים.

חזרתי לפני רבע שעה,חברה גררה אותי לסיבובים בעיר והחברות הפתיעו אותי בבלונים ובפרה חמודה שקראתי לו מישמיש

(תודו תודו שזה שם יפה!)

אבל... אני עדיין מרגישה פרה למה? כי אכלתי 2 שוקולדים בצורת חיפושית ומנה חמה השניהה שלי להיום אבל זה אולי 600

קלוריות וגם הלתי היום אבל אנה כועסת

בכל מקרה תודה לכולכם,אתן מדהימות ואני מתה עליכן.