בנות... אני מציגה עוד שאלה-מה אני עושה?
אתן יודעות... מאז של הקטע הזה של הדיאטה החמיר אצלי אני משתגעת יותר ויותר.
כל יום אני נשקלת,
אני מוצאת את עצמי צועקת על ההורים בלי שום סיבה,
אני מתרחקת מכל ה"חברות",
אני צוחקת בציניות בכל פעם שאורמים לי משהו שקשור לאוכל,
אני מוצאת את עצמי מחשבת באובססיביות כל קלוריה שנכנסת לגוף הדוחה שלי,
אני מוצאת את עצמי מפלה כל קלוריה אם זה יותר או פחות,
אם זה 50 קל' ומאכל אחר זה 51 קל' אני אומרת לעצמי שה50 יותר עדיף,גם אם זה הבדל של קל' אחת.
מה קורה לי?
אני כל-כך רוצה לברוח מכאן.פשוט משתוקקת לגור לבד,בלי אנשים מסביבי.
תמיד הייתי ילדה דיכאונית,מאז שאני זוכרת את עצמי את הרגעים היפים של החיים אני שוכחת כל-כך מהר,
דווקא את הרגעים העצובים אני זוכרת,והם נחרטים לי במוח.וזה לא דווקא מאז ה"דיאטה" מאז ומתמיד.
אולי זה ישמע לכם מוזר ולא הגיוני,אבל גם תמיד הייתי רוחנית,ותמיד האמנתי באלפי דברים שסתרו את עצמם.
ובגלל זה אני מאמינה די במזלות ואסטרולוגיה.כי כמו שהתנ"ך יכול היה לחזות דברים אני מאמינה שגם הכוכבים.
ותמיד במזל שלי-דגים-היה רשום שמכיוון שדגים הוא מזל ימי הוא גם משתנה כמו הים.
פעם גועש-ופעם רגוע.
וככה גם אני,אני יכולה להחליף פרצופים כמו כלום.מספיק שאני אהיה לבד והפרצוף שלי הופך ל9 באב.
אני יכולה להיות שמחה,ואחרי דקה בוכה.שונאת את זה...
היו לי בדיקות דם,שעה אחרי עדיין הייתי עם הראש בתוך הידיים שוכבת על השולחן עם כאב ראש.
מה שרק חיזק את התחושה שלי שחסר לי דם.
מורה אמרה לי שנראה כאילו שאני בתת.מה שלא הגיוני.
כי אני,טוב,לא...
מחזור מזדיין.. מ47 ששקלתי בתחילת השבוע,ל49 ומעט 50 לפני יום.
בלי שום יכולת לספורט בגלל המחזור.בלי שום יכולת לצום כי שמים עלי עין יותר מתמיד.
וההורמונים,אכלתי כל השבוע.בלי ספורט!!!
אבל נשקלתי,48 או 48.5 שזה דבר טוב.
היום אני בצום,משמונה בערב אתמול.נקווה לטוב,ההורים שלי אצל דודה אוכלים.
משום מה כתבתי קטע על בולמיה,ולא.. אני לא בולמית.
תשמרו על עצמכם בנות שלי,
אתן הכי חשובות בעולם,
אתן הכי טובות בעולם,
אתן הכי יפות בעולם,
אתן הכי בעולם...x333
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm haunted