עכשיו ברצינות גילית איכשהוא שחברה שלי מדברת עם מישהי שיש לה ה"א.
לא אכפת לי.אבל אותה חברה לא משנה מה אני עושה זה נראה כאילו אני מחקה אותה.
כל דבר.. מתחילות לי ה"א.לה כבר יש.
אני צמה 40 שעות.היא לא אפת לה כמה צמה אבל בטוח יותר ממני.
אני מתחילה לשמוע סוג מוזיקה מסוים,היא כבר שמעה אותו.
אני מתחברת לאנשים חדשים.היא כבר ממזן התחברה לאותם אנשים.
אני נפגשת עם בנות שאני מדברת איתך דרך המסן/אייסי.היא כבר עשתה את זה.
אני קונה משהו.היא כבר קנתה אותו.
נמאס לי!!!
עכשיו זה רשמי אני רוצה לעבור מפה.מהביה"ס.מהחברות האלה.
מהעיר המסריחה.מההורים המגעילים שלא מבינים כלום.
אני רוצה פשוט למות אבל.. אני יותר מדי פחדנית בשביל זה.
אני רוצה לברוח אבל מי יקבל אותי?
אני רוצה פשוט ללכת לישון ולא לקום!
בקשה מוגזמת מדי ה'?
נראה שכן,אולי ה' רוצה להשאיר אותי בחיים.
אני לא יודעת למה,אני ממילא לא שווה כלום.
אני כלכך רוצה אהבה.חבר,בן זוג.מישהו שאני אוכל לבוא אליו ולחבק אותו חזק ולדעת שהוא יחבק אותי בחזרה.
חחח,מי ירצה לחבק גרר?
אני מרגישה לבד.לאף אחד לא אכפת ממני.
מישהו ישים לב אם אעלם יום אחד?
אף אחד,עד שמישהו ישאל איפה הג'ינג'ית המכוערת שחשה מעצמה,
היא בטח בחדר שלה מתחננת שמישהו ישים לב אליה.
אמרו לי שאין לי ה"א,שאני בדרך לזה.
בן אדם אחר אמר לי שאני אנורקטית.
אחד אחר אמר שהשתניתי.
אחד אחד אמר והוסיף שיש לי ה"א.
אז בעצם מה אני?
אני רק רוצה ליפול לבאר עמוקה ולא לצאת ממנה לעולם.
כבר לא אכפת לי מה תגידו.מה תאמרו.איך תגיבו.והאם תשפטו.
כל מה שאני מבקשת זה שקט,כי המילים והמוח בר התעופפו להם לכל עבר.
נשארו רק הרגשות,אני דואגת,לא לי כבר לא אכפת לי מעצמי
אני דואגת לכן בנות מדהימות שלי,מה יהיה הסוף?
"אני דואגת,אני לא רוצה לשמוע יום אחד שאת כבר לא קיימת בגלל תת משקל,
אני לא רוצה לשמוע על ההלויה שלך"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I'm haunted