עיצוב חדש.
איך הוא?
חמוד?
נראה לי שכן,
קצת יותר שמח מהעיצוב הדיכאוני הקודם שהיה לי
:P
אשמח לתגובות אם
אהבתם/ לא.
חשבתי שזהו שזה נגמר,
שהכל טוב עכשיו,
ובאת השתפר
אבל פשוט גיליתי שהכל מזויף.
זה סתם חרטה שהכל מושלם עכשיו.
כי הכל לא
.
הבית שלי-
המשפחה שלי-
פשוט נמאס לי
כל דבר שקורה מתעצנים עליי
ונמאס לי כבר מהמריבות האלה בבית.
וגם כן שאבא שלי מת על אחותי הגדולה
וכשהיא עושה דברים שאם אני הייתי עושה אותם הוא היה מתעצבבבבן
אז לא זה בסדר כי זו רוני@!
דאמט!
נמאס כבר שאחיות שלי כשהן צריכות ממני משהו הן נחמדות וחנפניות
ואחכ סותמות לי את הפה ומיחסות אליי כמו אל
חרא.
אז היום פשוט התעצבנתי
ואמרית את כל זה לאמא שלי
וצעקתי ובכיתי
ולשם שינוי היא הבינה.
והיא לא סתרה אותי.
פשוט הקשיבה וזה היה טוב.
ואז באתי למחשב ועשיתי כזו טעות גדולה-
בכיתי, שמעתי מוזיקה שלו,
והסתכלתי על תמונות שלו
ונזכרתי באיך שהיה פעם
והתגעגעתי אליו.
אני מתגעגעת אליו.
לעינים.
לחיוך.
לאן הוא נעלם?
עכשיו אני נזכרת בפוסטים
שהייתי כותבת פעם-
בדיוק ככה
נמאס לי ונמאס לי ונמאס לי
אבל כן,
ויש עוד מלא דברים שנמאס לי
ובגלל זה לא עידכנתי חודש בערך בבלוג.
כי אמרתי מעכשיו הבלוג-אופטימי.
וכל פעם שרציתי לכתוב היה לי משהו דיכאוני לכתוב.
אז לא כתבתי.
אבל עכשיו אני כותבת-
נמאס לי מאנגלית,
נמאס לי מהכיתה התינוקית שלי,
נמאס לי מהבית שלי,
נמאס לי להעמיד פנים אני שמחה,
נמאס לי לחיות.
פשוט נמאס.
כאילו הכל בנאלי ואין לי שום טעם לחחיים.
דיי כבר.
תעודדו.
תגידו משהו.
שזה יעבור.
ש..
פשוט תגידו
שהכל יהיה בסדר.
כואב לי.
אבל למה?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
