נערה אחת, שתי גומות

לא שמלה, לא צמות

חיוך קודר, מבט חודר

חושבת על אחר

מסיתה את מבטה

אל הדממה.

בצד אחר, הוא עוד זוכר

את מבטה, ולא אומר

רוצה איתה, הוא מתקרב

הוא ישקר, זה לא כואב

והיא לא שם.

לצד האש, על קצה ספסל

היא לא חייכה, הוא מבולבל

שוב לא רוצה, והוא שותה

ואז הלך, היא לא תבכה

היא חזקה והוא סובל

היא עם אחר, הוא מתאבל

חלפו שנתיים.

גבר אחד, גומה אחת

אישה אחת, נשואה כמעט

חצי חיוך, חצי איבה

מסך עשן על אהבה,

שבליבו עוד בערה.

ונשארה.

ונגמרה. 

ונקברה.

לצד האש, על קצה ספסל,

ליד הפארק, אחרי כיכר 

ושם סיימו. זה סיפורים של אוהבים - אם ירצו או לא ירצו.

ניצול מספר הזיכרונות שנכתב לאיזי.

שלכם, k~

בלה,

לפעמים זה מרגיש כאילו אנשים משקיעים שנים בחיפוש עצמי, בזמן שאני לאט ובעקביות מאבד אותי

כל פסיעה לכיוון הכלום מתבררת שוב ושוב כפרידה קטנה וכואבת מזיכרון שפעם היה חלק ממני,

כמעט ושמעתי את פיסות חיי נקרעות מבשרי החי בזמן שאני מתרחק מנקודת האפס.

אני מסתכל לאחור ורואה כל פרדס וכל מדבר מטאפורי שעברתי, דרך שביל תלול עקוב דמים וזכרונות שלעולם לא רציתי לראות אותך בינהם.

זהותי נולדה ומתה ביחד איתך וכך גם עברי - בזמן שאני נמשך בחוסר שליטה מהאתמול המפואר אל המחר המכוער שבלעדייך.

לא רוצה בלעדייך.

אני לא יכול לשאת את המחשבה שלא קיימתי את ההבטחה האחרונה שלי אליך ושלא נתראה שוב

לא יכול אבל מחויב להתמודד

אני זוכר איך התקשרתי יום יום ואת היית חלשה מידי בשביל לדבר,

אני זוכר את הדמעה האחרונה,

אני זוכר איך נהפכת קרה

אני זוכר את המבט האחרון, הוא נראה כל כך אמיתי כאילו היית איתי כאן כשבעצם עזבת כבר מזמן

אני זוכר ולעולם אזכור, בלה, אני מצטער אבל מודה על הכל.

אני אוהב אותך, הרבה יותר ממה שהראש הקטן והבלונדיני שלך אי פעם היה מסוגל להבין

לילה טוב אהובה שלי, לילה טוב.

שלך, k~