I’m never gonna be good enough for you
מנסה לצאת ממה שנכנסתי אליו בלי לשים לב. כששמתי לב היה כבר מאוחר מדי. עכשיו הגיע הזמן לתקן כמה דברים ולנסות לפתוח דף חדש. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
אני לא רוצה ליפול.
ממ כן, אז שוב לא עידכנתי איזה שנה.
אז אממ.. הכל כזה סבבה.
אני לאחרונה חושבת על לסגור את הבלוג כי אני חושבת שיש כמה אנשים שמכירים אותי שגילו את הבלוג הזה, וזה אומר שאם הם באמת יודעים- המצב רע.
בכל מקרה, עכשיו יש לחץ מטורףףףףף לגמרי בתיכון עם כל המבחנים וכל שאר החרא. זה פשוט מטורף. 3 מבחנים בשבוע. עוד מעט כבר מתחילים להתכונן למגנים.
-______-
אוףףףף השנתיים האחרונות בתיכון עוברות כלכך מהר, וזה לא פייר בשיט. אוףףףףףף :(
אני בקרוב מאוד מתחילה דיאטה. אני עליתי איזה 5 קילו לאחרונה ועוד שניה יש לי סנטר כפול והג'ינס של מידה 38 לא עולה עלי יותר. וזה מ-א-ו-ד מבאס אחרי שהשקעתי 3 שנים בערך להיכנס ל38.
שאף אחד פה לא יחשוב שאני חוזרת לאנורקסיה או לבלומיה. כי אני לא. אני פשוט רוצה לעשות דיאטה של להוריד 10 קילו.
המשקל העכשווי שלי הוא- 68.2
הגובה שלי: 1.73
אני רוצה להגיע לפחות ל58. אני שונאת להיות כלכך שמנה. אני כלכך שונאת את זה. אני פשוט רוצה להרזות. לא יותר מזה. לחזור למידה שהייתי בה, כי מאז שהפסקתי עם הבולמיה אני פשוט אוכלת מה שבא לי בלי לשים זין על הקלוריות, ו-וואלה עכשיו זה פגע בי חזק.
אז אני מאוד מקווה לעשות תור אצל הדיאטנית לקראת סוף השבוע כדי שאני אוכל להתחיל עם הדיאטה ביום ראשון הקרוב.
לאחרונה אני חושבת כל הזמן על אובדן. כאילו, על מזוכיזם, ועל פגיעה עצמית שתמלא את החלל הזה שההפרעת אכילה הייתה בו.
אני כלכך מפחדת ליפול.
אני כלכך לא רוצה את זה.
אבל כל פעם שאני רואה מחדש איזה שהוא משהו שמזכיר לי את הרגעים האלה מהעבר, שבהם הייתי פוגעת בעצמי כלכך, אני מרגישה מין געגוע כזה.
נכון שהגוף שלי הוא המקדש של עצמי, אבל זה כאילו יש לי פיצול אישיות. שמצד אחד אני כולי באה בקטע אנטי של לפגוע בעצמי, להרוס את עצמי, ומצד שני אני פשוט רוצה להיות נורמלית. ללכת לפי הנורמה. אבל לכל אדם כנראה יש את הדבר ה"מיוחד" הזה בו, לפעמים זה חיובי, לפעמים זה שלילי, אבל זה מה שמבדיל אותו מהחברה.
כנראה שאצלי השנאה שלי לעצמי, לחיים האלה, לגוף שלי- זה המיוחד בי. חחחחחח זה משעשע כמה המצב רע ועצוב. אבל אני רק צוחקת לעצמי כדי לא לבכות.
מממ אז זהו. אין לי עוד משהו לכתוב..
peace and fuck
עריכה:
חשוב לי עוד להוסיף שיר שאני מאוד אוהבת את המילים שלו..
Take a look at my body,
look at my hands
there's so much here that I don't understand
Your face saving promises,
whispered like prayers
I don't need them.
Cuz I've been treated so wrong
I've been treated so long as if I'm becoming untouchable...
Well, contempt loves the silence
it thrives in the dark,
the fine winding tendrils that strangle the heart
They say that promises sweeten the blow
but I don't need them... no I don't need them.
I've been treated so wrong,
I've been treated so long as if I'm becoming untouchable
I'm a slow dying flower
I'm the frost killing hour
sweet turning sour
& untouchable.
ooh I need
the darkness,
the sweetness,
the sadness,
the weakness,
ooh I need this.
Need a lullabye,
a kiss goodnight,
angel, sweet love of my life
ooh I need this.
Natalie Merchant- My skin
| |
|  כינוי:
perfect hell בת: 33 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
