לחשוב שפעם יכולתי, כל פעם שהרגשתי עצובה...
יכולתי פשוט לחשוב על זה שמחר אני אראה אותכן ואספר לכן על כל מה שקרה לי... ושאתן תמיד תיהיו לצידי ותנחמו אותי!..
שזה לא נורא כמו שזה נראה כי יש לי אותכן!...
אבל עכשיו...
אני בפנימיה, שם אני סובלת מהבנות בחדר שלי, ככה שאני סובלת כל הזמן שאני שם...
ושאני חוזרת הבייתה אני גם סובלת כי גם שם צועקים עליי...
ולא משנה מה אני עושה! אני אף פעם לא מרצה אותם...
ואם בפנימיה לא טוב לי ושאני חוזרת הבייתה לא טוב לי ואת חברות הכי טובות שלי אני רואה פעם בשלוש חודשים(אם יש לי מזל)..
אז לאן אני שייכת?! איפה יהיה לי טוב?...
מאז שהלכתי לפנימיה אין לי כלום...
משפחה, חברים... ואפילו את עצמי אני כבר שונאת...וכן... זה בגלל הפנימיה.... כי שם תמיד יורדים עליי אז אין לי ביטחון עצמי כמו פעם..
מה כבר יש לי מאז?...
עכשיו יש לי עוד שני דברים קטנים להגיד... שנייהם קטעים משירים של simple plan שהם שרים פשוט על החיים שלי...
קטע לחברות שלי:
but i need you to know."
"that i care and I MISS YOU
קטע לאבא שלי:
I try not to think"
About the pain I feel inside
Did you know you used to be my hero?
All the days you spent with me
Now seem so far away
And it feels like you don't care anymore"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
