ריב אוהבים היה לי עם העולם"

עם כולם,

עם כל העולם.

כל הזמן,

בלי הפסק.

היום עובר, הלילה בא.

ואני רבה איתם.

אני רבה עם כולם,

עם כל העולם,

עם אוהבי ועם שונאיי באותה המידה.

וזה כל-כך כואב,

כי הם מאשימים אותי,

אך רואים את האשמה בעיניהם,

באותם עיניים שמייצגות שמחה, כאב ואושר.

באותם עיניים רואים את אותו השקר,

את אותו הריב, את אותו הפחד מהאמת,

הפחד הגלוי אך הנסתר.

"להיות לרגע אחד

במקום בו אוכל להיות אני

רק תבטיח את זה

אם תראה מקום כזה

תקרא לי, לא נגלה

זה יהיה הסוד שלנו

זה לא משנה

גם אם אמות מחר

אדע שלפחות לרגע אחד

הרגשתי חופשי, עצמי, נקי, אני"

ואני, אני בעצמי לא מבינה מה אני עושה פה.

מה המקום שלי.

למי אני קשורה.

מה הייעוד שלי.

לאן פניי מועדות.

בסופו של דבר אני לא מבינה כלום ולא יודעת כלום.