אז בימים האחרונים אני עדיין בדיכאון הלא מובן הזה.. או שהוא כן ואני מתכחשת אליו..
אבל הדיכאון הכי מובן שיש עכשיו הוא שלא טוב לי פה ואמא שלי מצאה דירה חדשה.. לעזאזל [פאקיניג A אחד גדול..]
וזה סופי.. היא רוצה את הדירה.. היא רוצה שניהיה שם.. היא רוצה שעוד שנתיים אני יסבול יבכה ורק יבקש מוות..
סעמק.. כל כך מדכא אלוהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך אני ישרוד כאן אפילו עוד דקה? אני כל שניה שיש רוצה רק להתפרץ!
אני אמרתי לה שאם היא רוצה לעבור שתעבור אני עוברת לפנימייה רחוק מכאן.. ולא יחזור עד הצבא.. טוב בצבא מי ירא את כל החרא הזה כאן..
ולא רק זה שאלו אמורות להיות "השנים היופות" שלי אבל הם הכי מכוערות.. אמא שלי כבר כל פעם שאני בוכה היא רק צועקת עלי..
היא לא באה ומחבקת אותי היא מתעצבנת שזה עוד יותר גורם לי לבכות.. אני רוצה לדבר איתה אבל היא אומרת לי שהיא לא מסוגלת יותר להקשיב.
עצוב לא? אבל התרגלתי כבר.. אתמול בערך דיברתי עם ידיד שלי שאמר לי שאני צריכה להפסיק ליראות הכל לפני שזה קורה..
אבל האמת שהוא צודק ב-100% אבל ככה אני.. אני כבר יודעת מה יקרה.. כי אני כבר מכירה הכל! [צריכה שינוי בדחיפות..]
חיים טובים עם שריטה אחת עמוקה.. אושר ואני האוייבים הכי גדולים.. הוא שונא אותי ואני אותו בחזרה.. [בגלל שהוא לא רוצה להיות אצלי בחיים]
אני לא רוצה להיות כזאת.. צבועה לכולם.. ועכשיו אני יצתרך להיות צבועה לאמא שלי כי היא שונאת שלא טוב לי..
נימאס לי שאני כבר לא יכולה לדבר איתה.. אבל היא הייתה היחידה שבאמת הקשיבה ועשתה עם זה משו.. לא משנה מה היא הייתה שם..
אבל עכשיו אני צריכה להיות לבד.. אני מפחדת.. מאוד מאוד מפחדת..
אני יחזור על זה.. אני לא נולדתי לדבר.. אני נולדתי להקשיב.. שוב ושוב השורה הזאת מתרוצצת לי בראש עם השיר של paramore - i caught myself
ועכשיו לא יותר ולא פחות אני מנסה להשלים עם העובדה שאני מתכחשת לאהבה.. כי אני לא רוצה להיפגע כי זה מה שבסוף קורה..
אני רוצה מישו איתי.. מישו שיעזור לי.. שיהיה איתי.. וקרוב.. אני רק רוצה לצעוק הצילו אבל לא יוצא לי קול. אני משתתקת..
אז גם ככה כאן לא שומעים נימה אז זה מה שאני יעשה..
הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
חח כאילו שזה יעזור.. לא נורא.. לפחות משו.. שלא תחשבו לרגע שהדיכאון לא יעבור.. זה רק תקופה.. פשוט רעה כזאת.. זה יסתיים יפה וטוב!
[מקווה אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן ומהר!!]
טוב אנשנושים אני יסיים את החפירה אבל לא לפני שאני יאחל לבלוג שלי יום הולדת שנה באיחור XDD
לא נוראה עדיף מאוחר מאשר אף פעם.. [למרות שאני מעדיפה אף פעם..]