Hug Me Pleas

טוב נכון לא עידכנתי מממממממללללללאאאאאאאא זמן.. האמת לא כי אין לי מה לכתוב.. כי אני עצלנית.. או פשוט לא מרוכזת..

הרבה דברים בראש שלי עכשיו.. ואני ממש ממש לא מרוכזת בחיים שלי.. זה כאילו כבר מרוב שנימאס לי ממה שקורה אצלי.. כי שום דבר לא מתחדש

רק נעשה מגעיל יותר.. אני לא מתעסקת בחיים שלי.. אני מתעסקת בחיים של חברות שלי. שבד"כ לא מעניינים אותי בשיט.. חוץ משל אלה שאני אוהבת..

אני כבר לא מצפה לדברים מאנשים כי אני ניפגעת כל פעם מחד.. משהו שכמה אנשים צריכה לאמץ את זה..

ואהבה.. אפשר לשכוח כל בן שאני שאני נידלקת עליו קצת איזה חברה שלי לוקח לי אותו.. אני יודעת שזו אשמתי שאני לא אומרת כלום אבל עדיין זה פוגע לא לישאול..

אני רוצה לשנות אבל כלום לא זז.. אני רוצה שיהיה טוב, אבל ניעשה רע.. והדבר הכי גרוע שאף אחד לא יכול להקשיב והפעם באמת..

אז הייתי דרמתית לגבי כל דבר.. עכשיו אני בפרופורצוית אני יודעת ממה לא טוב לי. ממה הכל כזה נמאס. אני צריכה שינוי..

כשהייתי קטנה חייתי בנהריה בתקופה של האינטיפדה.. שזה היה כאילו סיוט חיי.. כי כל לילה הייתי במקלט, באמצע מיקלחת ישר רצים למיקלט..

כל מיני זיכרונות שאני זוכרת מהתקופה שבה הייתי חיה שם.. והיה לי קשה.. ועכשיו כולם שחכו את זה.. אף אחד לא שואל אפילו מה אני מרגישה..

כשאני שומעת את החדשות אני מרגישה עצב וכאב.. על הבית שלי נפלה קטיושה זה ממש מפחיד כי איך שיצאנו ממנו זה קרה..

יש הרבה זיכרונות גם מצחיקים מזה.. אבל הכל טראגי מידי.. זה מעצבן..

המצב ממש מפחיד.. מ-ע-צ-ב-ן.. אבל אני מנסה להתגבר.. מהכל. ואני מקווה שכולם שם יהיו בטוחים ובסדר כי אני מבינה הכל.

טוב אני זזה.. די מדכא אותי לכתוב כרגע..