כזו שאומרת
כזו שהולכת
כזו שעושה דברים
אחת עם ערכים
אחת עם עקרונות
אחת שכותבת מחשבות ודעות
אחת שהיו לה כאלו בשפע
אחת שמחפשת בלי סוף את הטבע
אחת ששואפת לים לבד שינוי
הום אני כבר יודעת- אין סיכוי
היום אני מישהי אחרת
יותר אדישה יותר כועסת
מיואשת מכל המערכת שנקראת מדינה וצבא
הכל פה חולה סבוך ומכוער
נמאס לי להלחם בכל אחד ובכל דבר
אני מקווה שהשנה ושלוש שנשארו לי לא ימחקו לי לגמריי את האישיות
גם ככה לא נשאר הרבה ממנה....
...........
אז אתם לבטח תוהים מה מחזיר אותי הנה אחרי הרבה זמן שלא כתבתי כלום.
מפקד המשנה שלי- קובי- משתחרר.
לפני משהו כמו שמונה חודשים הוא עשה לי חפיפה לתפקיד שלו והתקדם לתפקיד חדש
ומאז בעצם "גילינו" אחד את השניה ואנחנו כל הזמן יחד.
מדברים, משתפים, אני יודעת עליו המון, והוא גם בחור חכם כזה ומאד מצחיק...
מיוחד שכזה, שגרם לזמן האפור בבסיס לעבור מהר ובכיף
ועכשיו, בדיוק בעוד שבוע הוא יוצא לחפש"ש ואני באופן אבסורדי כמעט מוצאת את עצמי
על סף בכי בכל פעם שאני חושבת על זה.
הוא ידיד נפש אמיתי, אדם שנכנס לי ישר ללב, באמת שאיני חושבת שיש שני לו בעניין...
התרגלתי לנוכחות שלו, לחזור הבייתה איתו ולצחוק בקול רם כ"כ מהבדיחות שלו
שכל המשרד ישמע ויאכל את הלב על זה שיש לי אדם לשמוח איתו או להתעצב איתו
ולשתף אותו, ושיגן עלי בריבים שיש במשרד
ועכשיו, הוא הולך.
בחיי, פיתחתי תלות מבלי משים ועכשיו אני מפוחדת ואומללה.
אולי זה ההרגל אני לא יודעת
אבל אני אוהבת אותו מאד כידיד שלי והוא ממש חסר לי אפילו כבר עכשיו...
שחררתי קצת קיטור
לילה טוב
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
