עצורה

כמה עצוב לגלות על עצמי שעם השנים התפגרתי ונהייתי פחות מעניינת

אני קוראת פוסטים מגיל 17 ולא מאמינה שזו אני

האכפתית השנונה ההזוייה כ"כ

הייתי מוקפת בכ"כ הרבה אנשים שאהבתי, ושאהבו אותי

והיום אני דיי לבד

כל הצצבא הזה, וסיום הלימודים

ובכלל

מסלול החיים לוקח אותנו למקומות שלא תמיד רצינו להגיע אליהם

אבל היי, מה ניתן עכשיו לקצת שביזות להכנס למאורע המרגש שלי בישרא שוב, בגיל 20!!!

מאורע שמח או עצוב? תחליטו אתם

לי היה ממש כיף לראות תמונות ממפגש ישרא וחוויות מאילת...

ציטוטים משירי אביב גפן שמזמן שכחתי ודילמות לגבי אנשים שאני לא מחליפה איתם ולו חצי מילה היום.

כמה הזוי יהיה לקבל תגובה מאחד החבר'ה שלי

לא משנה מי, כל אחד

לגלות שמישהו בכלל קורא בחור הזה

בכל מקרה, אני ממש מקנאה בעצמי הישן

ואני גם מוצאת את זה ממש עצוב

אני רוצה שחברותיי ישתחררו ונחזור להיות תלמידות תיכון מפגרות בלי צרות

אחח איזה כיף זה יכול להיות...

משוחררת כבר חודשיים

אבל עדיין ילדה קטנה

אני

נ.ב

הבלוג הראשון ראשון שלי משנת 2004 נראה לי נמחק

וזה ממש העציב אותי

הרבה מאד מהעבר שלי היה שם

וזה מדכא לי תתחת

אבל... בכיף

ביי