| 2/2008
Emptiness
Oh how I love you
The pain won't go away
Oh when I need you
You're always so far away
I cry for you
Leaving myself to blame
I died for you
I gave up everything
 Iced Earth - I died for you
וואלה, מה אני אכתוב? אין לי שום חשק בכלל. מה שרשום למעלה אמור להגיד הכל. אפשר להגדיר את זה בצורה כזאת: החיים שלנו מתחלקים לשני חלקים. אפשר להגדיר את זה כיום ולילה. ביום ניתן לראות שמש בשמיים, שמיים כחולים, מלא צבעים על פני כדור הארץ. הרבה חיות חמודות כמו ארנבים, פרפרים ומלא מלא חיות חמודות. ניתן לראות גם את האושר של הסביבה כולה. אתה מאושר אז אתה רואה את העולם מזוית אחת. אתה רואה לרוב רק את היום. כי היום בנתיים חלק מהחיים שלך. וכשמגיע הלילה הכל נעלם. האושר שלך נעלם וכל מה שאתה רואה זה שמיים שחורים עם ירח מלא בצבע אדום, שיכול להגיד רק משו רע. כל הצבעים נעלמו, נשאר רק שחור אפל ואפור. כל החיות החמודות הפכו להיות מוטציות מיתילוגיות שלא חלמנו עליהן אפילו. אתה לא רואה יותר אושר של הסביבה. אתה רואה רק סבל, כאב, מלחמה, רצח וכו. מה לעשות ככה החיים בנויים. אני באמת מקווה שלא אצל כולם. בגלל זה אנחנו חיים מיום ללילה... ומה שאנשים קוראים אותו מצב רגיל זה כשאתה מתרגל ללילה ואתה חלק ממנו אז באמת לא אכפת לך. הייתי כזה... עד שלא זרחה השמש ורצחה את העיניים. שמש כל כך יפה... נאלצתי לוותר על האפלה שהתרגלתי אלייה כבר, כי מה שראיתי היה כל כך יפה וכל כך טוב. לא יכולתי לעבור על זה בשקט. אז נשארתי עם השמש והאור. אבל ידעתי שתגיע השקיעה... והנה היא הגיע. ראיתי את זה... ועכשיו הגיע הלילה, ושוב הירח מעליי... אבל אני לא רגיל אליו כבר, ונכון לעכשיו גם לא בא לי עליו. אני רק רוצה לחזור לבוקר. אבל זה כבר לא הגיוני כי את אותו הבוקר כבר אי אפשר להחזיר. יכול לבוא בוקר אחר. אבל כמו שאמרתי אני לא צריך אותו עכשיו. אז כנראה נמשיך מאותה נקודה שהפסקנו... ישיבות עם האפלה, הקשבה לשקט של בתי קברות, האדרנלין הגבוה, הפחד שרוצח מבפנים. אולי אני אתרגל לזה שוב, באצם למה אולי? אני יודע שזה מה שיקרה. פעם אחת אמרו לי שאני מלאך, ואני עד עכשיו כועס על אותם אנשים על זה. כי מלאכים אי אפשר לאהוב. אז מה הקטע בלהיות מלאך? (כן נשמע עלוב אני יודע). אבל יותר גרוע להיות מלאך אפל שמנסה למצוא את האור, ונותן יותר מדי. כשתפקיד שלו זה לעשות רע. והוא יכול לעשות רע, יש לו כל כך הרבה כוח. הוא יכול להשיג הכל בדרך שלו. אבל הוא בוחר דרך יותר קשה. את הדרך הטובה. בסוף הוא מתבלבל ולא יודע לאן הוא שייך... למלאכים? לשדים? או לאנשים? 
| |
Well....
את חכמה ואני אידיוט, וגם אם יהיה לי מזל, ויצא לי אס, בידך יהיה ג'וקר...
| |
Part of Me יש הטוענים שאני בנאדם שקל להשפיע עליו, יש הטוענים שאני מושפע מכל בנאדם בצורה אחרת, יש הטוענים שאני לוקח מאנשים את ההתנהגות שלהם.... יש תשובה לכל זה.... אני לא עושה לא זה, לא זה ולא זה... מכל מקום אני מנסה לקחת את החלק הטוב שבו. אומנם לפעמים אני טועה אבל זה לא כזה עקרוני עכשיו. ועכשיו לעומק. זה הגיע למצב מוזר. אני הופך להיות בנאדם אחר כשאני לא איתה... כשאני איתה אני זה אני. כשאני בלעדיה אני זה היא... חחחח נשמע הזוי כן... פשוט אני מתחיל לעשות את אותם הדברים שהיא עושה, בלי לשים לב לזה... מפחיד קצת, אבל זה בגלל שאני רוצה להיות איתה כל שנייה שיש לי. (אני יודע נשמע קיצ'י, אבל על הזין) זה מוזר עד כמה שאפשר להיות קשור לבנאדם, שאתה מעתיק תנועות שלו ודיבור. אבל רק כשאתה בלעדיו. זה מה שקורה לי.... מצד אחד מצחיק... מצד שני אני מוצא את עצמי רק כשאני לידה... סימן שהיא זה משו טוב!!!
| |
We will be there
he welcomes us to hell he welcomes us to hell as the bell strikes twelve
Oh devil dire, save a chair for me
Oh devil dire, for me and my

| |
Selfanger יש משפט שאומר: לפעמים עדיף ללעוס מסטיק מאשר לדבר.... משפט נכון מאוד. יש גם משפט שאומר: לשון שלי זה האויב שלי. גם נכון מאוד. למה לפלוט דברים שאפשר להתחרט אחרי זה. איזה כוח מוזר מושך תמיד את הלשון? ולמה זה קורה? אומנם הכל בסדר בסופו של דבר. אבל ההרגשה של הרס כלשהו מטריפה... איך אפשר ללמוד לשתוק? איכשהו מגיעים לנקודה שחושבים, זהו אני חסין נגד כל דבר. אבל וואלה טעית. לא כל דבר. תמיד יבוא משו שישבור את המחסום ברגע שאתה הכי לא מצפה לו... אין תלונות באמת, בעצם האדם עצמו מכניס את עצמו לכל זה. זה גם לא תמיד הורס. אבל ההרגשה ששברו אותך. יותר נכון את המחסום שבך. למה אי אפשר להיות חסר רגשות. אפשר להגיע למצב שאנשים חושבים שאין לך כאלה. אבל ברגע שאתה מתרכך לשנייה אפילו, שוברים אותך ומפילים. אתה לא רואה בזה שום דבר רע. עד שאתה מבין שחזרת למצב דומה שהיית בו... אין בעיה עם אותו בנאדם ששבר את המחסום. מצד אחד אתה מודה לו על זה. מצד שני אתה עצבני על עצמך שנתת לזה לקרות. אבל כנראה רצית זאת, אז אל תתלונן. כל אחד צריך לקחת אחריות על המעשים שלו, ועל המילים שלא. זה מה שאני עושה. אני ממשיך עם מה שיש. בלי להתחרט על שום דבר שעשיתי או אמרתי. כי כנראה רציתי בזה. להתחרט על דברים לא סגנון שלי. גם אם זה יכול לגרום לי סבל כלשהו. לא תמיד, לפעמים. עכשיו הכל בסדר. יעבור אחרי יום או שניים. נכון לעכשיו הכעס על עצמי דיי גדול... אבל יעבור...



לא צריך מילים שתיקת האופל נעימה לשמיעה מילים זה דבר מיותר שהמציאה אנושות יצור עליון לא צריך זאת אז למה לדבר אם אפשר לשתוק להקשיב לשקט היפה ולהבין הכל... בלי מילים אפשר לחיות בלי השקט לא. הבנה קיימת בלי מילים וזה הרבה יותר נעים... אז למה מדברים אם אפשר להסתכל בעיניים שאומרות הכל?!
| |
Raven Land
סוף סוף הצלחתי להכניס את זה.... אז עכשיו תראו.... קבלו את שיר השירים!!! Lake of Tears - Raven Land
| |
Invisible pain כמו שאומרים שאין דבר כזה כשהכל טוב. אני מנסה לא להאמין לזה, אבל כנראה שזה מה שקורה. מצד אחד השמחה יוצאת מכל החורים, מצד שני אחרי שנייה קופץ דיכאון מוזר שלא ידוע מאיפה הוא צץ עכשיו. משו מפריע, משו מציק, משו לא בסדר. הלוואי שהיה לזה תשובה. כנראה שלא יהיה, עד שזה יעבור, ואז זה ישכח. לא יודע למה, יש הרגשה של אשמה כלשהי, לא ידוע למה, פשוט ככה זה. פגעתי במישו? לא שידוע לי. מישו התעצבן עליי? גם לא יודע. הרגשה שעשיתי משו לא טוב, ומנסה למצוא את התשובה. למרות שיש מצב גדול שאני סתם לא מבין מה הולך איתי. הרגשה מוזרה מאוד... החלום של היום בלילה היה עוד יותר הזוי... חלמתי על זה שבנאדם בא אליי הביתה ולחץ לי את היד. אני מכיר אותו. הוא מכיר אותי. אבל הוא לא באמת במצב לעשות זאת. ואני יודע את זה. זה היה ממש מוזר. יש לי הרגשה שמשו לא נחמד הולך לקרות בזמן הקרוב. מה זה לא בא לי את זה. למה אני חייב להיות כמו אחותי?! להרגיש דברים רעים... אני מקווה שלפחות אצלי זה סתם הרגשות וזה לא יתממש. מה שמפחיד פה זאת לא ההרגשה, זה המימוש שלה. אצל אחותי כמעט הכל מתגשם (מבחינת דברים רעים שהיא מרגישה), אני לא רוצה שמשו יהרס. טוב, אני לא אדכא את כולם, פשוט אפרוש לחפש את עצמי איפשהו...

וסתם ציור ישן שלי....

| |
לדף הבא
דפים:
|