|
| 3/2008
On the edge I wait
עוד בוקר אחד, יהיה עוד יום אחד, עוד יום מבוזבז. השעמום והחוסר רצון למשו עושים את שלהם. בנאדם שנמצא במצב זה מתחיל לעשות דברים שהוא לא עשה לפני זה. דברים שהוא צריך לעשות, פשוט הוא לא נהנה מהם. אין יותר חשיבה על איך להנות, ולמה. אתה חושב רק על איך להעביר את הזמן. השאלה פה: "למה?" מה יתן לך העברת הזמן הזה? יהיה יותר טוב אם תעביר אותו? לא יודע. על שאלה הזאת אני באמת שלא יודע לענות. שמעתי אתמול ביטוי ממש נחמד לכיוון שלי. הביטוי הוא: "השמדה עצמית". זה היה כל כך מצחיק לשמוע את זה לכיוון שלי.... שהייתי חייב לצחוק. הכל נהיה מה זה יבש ומעצבן. התוקפנות ואגרסיביות ממלאות את הלב. מצד אחד זה טוב. עכשיו הפתיל שלי הולך להתקצר. סוף סוף. מצד שני, אני לא אוהב להתעצבן. מה שאמרתי לפני חודש ומשו, שכל בנאדם אחראי על הגורל שלו.... כן, זה נכון. פשוט לפימים בנאדם בלי לשים לב. מפיל את זה מהידיים. או שנותן למישו אחר להחזיק את זה. אל תעשו את זה בחיים. אל תתנו לאף אחד להחזיק את החיים שלכם בידיים. מכל המובנים, רוחני או פיזי. זה ממש לא נעים. תלמדו לשלוט ברגשות. זה אפשרי, אם אתם לא נותנים לעצמכם להתרכך.... תמיד צריך להיות מוכן להכי גרוע, עם אופציה לטוב.... ככה יהיה יותר קל לקבל את החרא כשהוא יבוא.
נחכה ונראה. אולי יש משו בדרך ששווה לראות אותו.... :)
(ובבקשה, בלי עידוד, לא בשביל זה אני כותב את כל זה)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
