מלך שלך-יזהר אשדות.
וכשאני רוצה לצאת מעצמי
אני הולך אליך
לאט
אני צועד
שני רחובות
פונה שמאלה
נכנס לבנין
אני מדליק את האור
עולה במדרגות
מחפש שוב את האור שכבה תמיד מוקדם מדי
מנגב את נעלי
מצלצל בפעמון
ומחכה,
כל כך
הייתי רוצה להיות מלך שלך
שלא מבקש לרצות את החופש שלך
ולא מרגיש כמו אביון מתדפק על הדלת שלך
אני לומד ממך כל כך הרבה
את משוחררת מכל הזוהמה
את מתנכרת לכוחך, ליופייך
לא מודעת לכל המהומה
את מספרת על עולם של נשים
לפעמים אני לא מוצא בו מקום
קשוב ומכווץ, שעות אני יושב איתך
וחושב על אהבה
הייתי רוצה להיות מלך שלך
שלא מבקש לרצות את החופש שלך
ולא מרגיש כמו אביון מתדפק על הדלת שלך
הייתי רוצה להיות מלך שלך
שלא מבקש לרצות את החופש שלך
רק עומד כמו אביון מתדפק על הדלת שלך
החופשה בחיפה הייתה נפלאה, ההופעה של יזהר הייתה מחשמלת, ובחיי שלא היה אומן שהייתי שמחה יותר לראות הופעה שלו.
רקדתי, צרחתי את המילים ואפילו נדמה לי שהוא קלט אותי וחייך בזווית הפה.
מחר אני מתגייסת. הזמן עבר מהר כל כך.
אני לחוצה. מתרגשת ולחוצה.
היו לי 19 יום חופש.
אז אני עושה לעצמי מעין רשימת סיכום של מה שהספקתי לעשות.
הייתי במלחמת מים בכיכר רבין. (או יותר נכון, בתוך המזרקה בכיכר רבין)
קראתי שני ספרים. ("אות מאבשלום" ו"קציצות")
הייתי בים.
הייתי בחופשה עם המשפחה (סוף שבוע בחיפה).
ראיתי הופעה (יזהר אשדות, גם בחיפה)
צפיתי בשלושה סרטים בקולנוע.
פגשתי חברה ותיקה שלא ראיתי שנתיים.
הייתי בבאולינג.
ישנתי אצל חברה.
עשיתי מסיבת גיוס עם החברות (אתמול, היה אדיר)
שיפצתי את החדר.
הייתי באזכרה של סבא.
נפרדנו מדודה שלי שטסה לעבוד בניו-ג'רזי.
נסעתי ליום שופינג עם אמא שלי ואחותי (זה שכל מה שקניתי זה נר באיקאה זה לא רלוונטי).
וזהו.
ככה נעלמו להם 18 ימים ואני נמצאת ביומו האחרון של החופש.
החל ממחר בתשע בבוקר בלשכת הגיוס בתל השומר אני נחשבת לרכוש צה"ל.
אלוהים אדירים. יהיה טוב, נכון? כן. יהיה טוב.
אני אופטימית. ובכל שנייה שהאופטימיות מעט מתערערת אני מזכירה לעצמי להיות אופטימית.
יהיה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
