אני לא יכולה יותר. כל כך כבד לי, להיות הרצינית והשקולה. תמיד ללכת לפי ההגיון, לפי מה שצריך ומה שמצפים ממני. כל הכובד של העולם על הכתפיים שלי. אני רק בת שבע עשרה ואני מרגישה בת שלושים. כל כך עסוקה בחובות. בלימודים, בכספים, בעבודה. אני כל כך לבד.
ולאף אחד לא אכפת. כאילו אף אחד לא לוקח את הרצינות שלי ברצינות. אף אחד לא מבין כמה זה כבד לי. ועדיין אני לא מצליחה להשתחרר מזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
