בזמן האחרון אני לא מוצאת את עצמי.
אין לי חשק לכלום.
אולי זה המזג אוויר הזה שנותן לך תחושה שאסור לצאת מהבית.
אולי זה סתם כי אני מרגישה חסרת קשר לכל דבר.
לפעמים, אני פשוט רוצה שקט.
שקט נפשי.
לדעת שהכל בסדר, ושהכל יהיה בסדר כמובן מאליו.
לא לדאוג. נמאס לי לדאוג.
זה חתיכת חרא של מזג אוויר לאוטובוסים. ועוד גיאוגרפיה. אוחח.. חפירות ><
הכל יהיה בסדר בסופו של דבר.. זאת פשוט תקופת הסתגלות.
הגרוע כבר מאחוריי. (אני מקווה).
בלוגים זה חתיכת דבר.
זה פתוח ברשת, כולם יכולים לראות מה עובר לך בראש.
בימי שיעמום כאלה ואחרים אני גולשת מעט ותמיד זה מפתיע אותי מחדש,
היכולת הזאת להישאב לתוך חיים של אנשים שאתה לא מכיר.
מעין יומן אישי שפתוח לכולם.
וזה לא רק בבלוגים. גם בשיחות עם אנשים.
על דברים שהם עברו ואנשים שהם דיברו איתם,
לפעמים אני נשאבת לכמה דקות לעולם לא שלי. לצרות ולאושר של אנשים.
מקבלת מבט חטוף לחיים של אחרים.
אולי זאת רק אני, בגלל שבזמן האחרון אני מרגישה חסרת חיים לחלוטין...
ואולי כולם ככה אבל הם אף פעם לא עוצרים כדי לחשוב על זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
